"ח'אן זרעניה" - תולדותיו,
התפתחותו ותרומתו לחקר בתי אחוזה
בשרון בתקופה העות'מאנית
ד"ר אבי ששון
החוג
ללימודי ארץ-ישראל - המכללה האקדמית
אשקלון
אזור
צפון השרון היה עד פעולות הניקוז על-ידי
המתיישבים היהודים בראשית המאה ה- 20 זרוע ביצות ועל-כן לא משך התיישבות של קבע באזור.
מעדויות שונות ניתן ללמוד כי ישובים שונים שהיו בעבר באזור ננטשו, והפכו למרכז
התיישבותם של שבטי נוודים ממוצא תורכמני וכן שבטי הע'ורארנה שהיו בעלי אורח חיים נוודי ולא היו בעלי עניין
בפיתוח יישובי קבע וניצול יעיל של משאבי האזור. אולם מעדויות היסטוריות
וכרטוגרפיות ניתן ללמוד כי ברבע האחרון של
המאה הי"ט החלה פעילות של הקמת בתי אחוזה,
על-ידי נכבדים, בעלי ממון ובעלי שררה ("אפנדים") באזור. אחד מאותם אתרים הוא האתר המוכר כ"ח'אן זרעניה/זרקניה" במערבה של
בנימינה. במסגרת מחקר שנערך לאחרונה, כחלק
מהכנת תכנית לשימור המבנה, התוודענו לתולדותיו ולאופיו הפיזי-אדריכלי של האתר.
זרעניה מוזכר בסקר עות'מאני משנת
1858 כאתר נטוש, וכך גם כ-15 שנה מאוחר יותר צוין בסקר הבריטי של ה- P.E.F. שינוי
באזור זרקניה הכולל בניה והתיישבות קבע ארע בין השנים
1878-1884, בעקבות הגירת בוסנים-מוסלמים שיושבו בקסריה וסביבותיה.
נראה כי לשלב היסטורי זה יש לייחס גם את הקמתו של הח'אן בזרעניה. הגם שבאופיו האדריכלי, יש בזרעניה
אלמנטים וסגנונות קדומים, אולם נראה כי הם בגדר השפעות בלבד. דמיון אדריכלי רב
ניתן למצוא גם באתרים אחרים באזור השרון.
חוץ מריכוז בתי האחוזה באזור
בנימינה, מגיעה ההשפעה האדריכלית גם לאחוזות בלב השרון, כגון "ביארת
חנון" בנתניה ואחרות. אולם כאמור, מן העדויות ההיסטוריות עולה כי יש לתארך
תופעה זו לרבע האחרון של המאה הי"ט.
בהרצאה נציג את נתוני המחקר ההיסטורי
והאדריכלי, ואת המשמעויות שיש למחקר זה על הבנת תופעת בתי האחוזה בארץ-ישראל בכלל
ובאזור השרון בפרט.