"החברה להחזקת
המקומות ההסטוריים בארץ-ישראל" דותן גורן
Do50@zahav.net.il
בשלהי התקופה העות’מאנית
(1840-1918), החלו ביתר שאת המאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים במרחב
הארצישראלי ככלל ובירושלים בפרט. אין ספק כי המחקר עמד זה מכבר על ניסיונות מעין
אלו בהקשרים שונים, אך עד כה לא נעשה די להבנת התופעה במשמעותה הרחבה, ועדיין רב
הנסתר על הגלוי בנושא. ממחקר זה, שנערך בהתאם לעקרונות המתודה
הגיאוגרפית-היסטורית, עולה כי בשלהי התקופה העות’מאנית
הייתה "החברה להחזקת המקומות ההסטוריים
בארץ-ישראל" (להלן: חלמה"ב) ניסיון ממוסד
ראשון מסוגו לקניית אחיזה באתרים המסמלים את זיקתו הדתית, ההיסטורית והלאומית של
העם היהודי "לארץ אבותיו". החברה נוסדה בירושלים בפסח תרע"ב (אפריל
1912), ופעלה בחשאיות למעלה משנתיים תרע"ב-תרע"ד (1912-1914). היוזמה
להקמתה צמחה מקרב בני היישוב היהודי בא"י, אך בעבודתה היו שותפים חברים מכל
זרמי היהדות בתפוצות. במהלך פעילותה התבססה החלמה"ב
על בעלי-הון ואנשי אקדמיה ותפקדה כמעין "מועדון חברים" ללא פרסום וגיוס
כספים המוני. לאחר שלב ההתארגנות וניסוח תקנותיה, ערכו ראשי החברה תכנית עבודה
להגשמת יעדיה, וגיבשו רשימת אתרים-היסטוריים המיועדים לרכישה, שיקום ופיתוח. אולם
בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה נקטעה המלאכה באיבה ולא חודשה עוד לאחריה. במבחן
התוצאה נכשלה החלמה"ב במימוש מטרותיה, עקב תקופת
עבודתה הקצרה ומשאביה הדלים. אולם חזונם של חבריה להיאחזות באתרים בעלי משמעות
סמלית לעם היהודי במולדתו המשיך להדהד בתקופת המנדט הבריטי ובתקופה שלאחר קום
מדינת ישראל.
רשימת מקורות
גורן, ד’.: "ובא
לציון גואל": המאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בירושלים
וסביבותיה בשלהי התקופה העות’מאנית (1840-1918), עבודה לתואר מוסמך
באוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשס"ה