פיתוח מקומי באזור השוליים
בפיג'י: מקרה חקר של האי קנדבו
מיכאל סופר
המחלקה לגיאוגרפיה וסביבה, אוניברסיטת בר-אילן
מטרת המאמר
להציג את אופי הפיתוח המקומי של האי קנדבו, אשר נתפס
כמייצג טיפוסי של אזור שוליים בפיג'י, בפרספקטיבה של 20 שנה. אוכלוסיית האי מונה
כ- 10,000 נפש, היא ממקור מלנזי, מתגוררת כולה בכפר הפיג'יאני המסורתי ומתבססת על חקלאות קיום למחצה. מאפייני
הייצור אופייניים לאיכרות מסדר גודל קטן, הנשענים על משאבי כוח עבודה של משק הבית,
טכנולוגיה נמוכה, וצרכי קיום הקודמים למסחר. בנוסף קיימת הישענות על אופן ייצור
שיש בו מרכיבים קומונאליים מסורתיים ואשר רחוק מלאמץ
מרכיבים קפיטליסטיים בייצור. עבודת השדה התבססה על מספר מקורות: מחקר ברמת משקי
הבית בשלושה כפרים באזור הצפוני מערבי של האי; איסוף נתונים ממקורת מוסדיים
בפרובינציה של קנדבו; ניתוח מקורות שפורסמו על ידי
משרדי ממשלה ומציגים נתונים ברמה האזורית והלאומית.
בשנות ה-80
הוגדר אופי הפיתוח המקומי כפיתוח תלותי ונראה שהשינויים אשר עברו על האי ועל
כלכלתו לא הביאו לתמורה משמעותית בדגם הפיתוח המקומי. דגם הייצור המסחרי והסחר
הבין-אזורי תלויים בעיקרם בגידול בודד, צמח המשקה המסורתי ינגונה.
שירותי הספנות המסופקים על ידי סוכנים חיצוניים לא השתפרו במהלך 20 השנה האחרונות.
האי סובל מקצב גידול איטי מהממוצע הלאומי ומאבד אוכלוסייה על בסיס מאזן הגירה
שלילי. תחליפי תעסוקה לחקלאות כמעט ואינם בנמצא והיוזמות הממשלתיות לשינוי ולפיתוח
כלכלי הן מוגבלות בהיקפן. רווחת האוכלוסייה תלויה במידה רבה על מקורות הכנסה
חיצוניים, על הזרמת תשלומי העברה ועל סבסוד השירותים הניתנים על ידי הממשלה. סך מרכיבים
אלה עומד בבסיס מבנה מרחבי לאומי שפועלים בו תהליכי קיטוב מתמידים אשר משמרים את
התהליכים המקטבים ואת אופי מערכת הקשרים הבין-אזוריים ואינם מאפשרים לאזורי
הפריפריה דוגמת קנדבו לעלות על מסלול פיתוח שונה.