אירועים
קיצוניים במשטר הגשם של תחנות בים התיכון
הדס רייזר וחיים קותיאל
החוג לגיאוגרפיה ולימודי הסביבה, אוניברסיטת חיפה
hraiser@geo.haifa.ac.il
משטר
הגשם באזור מסוים מורכב מפרמטרים רבים, ביניהם: כמות הגשם השנתית, אורך עונת הגשם
ועיתויה, כמות הגשם המקסימאלית, התפלגות פרקי הגשם, אורכם ותנובתם, התפלגות פרקי
היובש ואורכם. בשני אזורים יחולו תנאים גיאומורפולוגיים, הידרולוגיים, ביולוגיים,
ואקולוגיים שונים, במידה ונמצאו הבדלים במרכיב אחד של משטר הגשם לפחות. כל אחד מן
המרכיבים משפיע על קצב התהליכים הגיאומורפולוגיים, יחסי גשם נגר וזמינות מים, סוגי
צמחייה, ועל מגוון הנישות האקולוגיות.
כלל
הפרמטרים מגלמים את "משטר הגשם הצפוי", באזור מסוים Most Expectable Rainfall
Regime – MERR. ה MERR מהווה נקודת יחוס, אשר בעזרתה ניתן למדוד את סטיותיהם של פרמטרים
שונים בכל שנה, לאתר אירועים חריגים ולקבוע את גודל אי הוודאות ואת השינוי שחל
בה.
במהלך
המחקר נמדדו כלל המרכיבים ה MERR, במקומות שונים ברחבי אגן הים
התיכון (למעט חופי צפון אפריקה). מטרת המחקר לתאר את משטרי הגשם השונים ולנתח את
סדרותיהם העתיות. הניתוח מתבסס על נתוני גשם יומיים מ 40
תחנות, אשר להן בסיס נתונים המכיל 41 שנים
לפחות בין 1947 ל 2003.
לאחר הגדרת ה MERR ניתן לאמוד עד כמה עונה או שנה מסוימת חורגת מן ה MERR ולמדוד את האירועים הקיצוניים של מרכיבים שונים.
ההרצאה
תתמקד בדוגמאות מתחנות אחדות, בעזרתן יוצגו מאפיינים שונים של אירועים קיצוניים
בעוצמתם ובעיתויים. הדוגמאות הבאות ממחישות את מידת הקיצוניות אליה יכולים להגיע
פרמטרים שונים ב Valencia:
הכמות
המקסימאלית של הגשם השנתי עומדת על
בנוגע
להתפלגות העתית של הגשם, בשנת 1969, 90% מהגשם השנתי הצטבר כבר עד ה 5
בינואר, 12 יום מוקדם יותר משנת 1981, אשר בה הצטברו, עד ה 17
בינואר, רק 10% מהגשם. הדבר משקף את חוסר
האחידות העיתית בהתפלגות הגשם בעונות השונות.
פרקי
גשם של יומיים תורמים 26% מכלל
הגשם השנתי. בין השנים 1931 ו 2003 נספרו 638 פרקי
גשם שנמשכו ימיים, 618 מתוכם הניבו כמויות גשם הקטנות
מ
ערכים
קיצוניים נמדדו גם בניתוח פרקי היובש. פרק היובש הארוך ביותר שנמדד ב Valencia הוא 75 יום, מ 8.12.1994 עד 20.2.1995. פרק יובש זה הינו ארוך פי 37.5-9 מפרק היובש החציוני, באותה עונה, שנמשך
רק 2-8 ימים.
דוגמאות
נוספות תוצגנה במהלך ההרצאה.