בניה לגובה בתל אביב- יפו: נוף קופצני, סדר פוליטי, יוקרה בשחקים

טליה מרגלית, החוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם, אונ' תל אביב

החוג לגיאוגרפיה , אוניברסיטת תל אביב

mtalia@netvision.net.il

ההרצאה תציג מחקר שבא לזהות כיצד נוצר קו הרקיע הקופצני של תל אביב- וזיהה סדר פוליטי. במהלכו נאספו חומרים היסטוריים, נתוני מבנים ותכניות בניין עיר ונבחנו כמערך דינמי הפתוח להשפעות חיצוניות- אך מתנהל גם מתוך ההיסטוריה המקומית והדרך בה סביבה ותרבות בנו זו את זו. מערך המשקף תפישות של העיר, של תושביה השונים, עברה, עתידה ומשאביה. ממנו נקראה העיר- דרך היחסים שהתקיימו בה בין שלטון- ואזרחים.

בניה לגובה החלה בסוף המאה התשע עשרה במזרח ארצות הברית, עם הפיתוח הטכנולוגי של שלד הפלדה והמעלית. מאז היא התקבלה ונבנתה באופן שונה ביבשות, ארצות, ואף ערים שונות. למרות חילופי תפישות ושינויים גלובליים, עד היום נוצרו 3 מופעים עירוניים עקרוניים: מירב הבניה היא בארצות הברית- שם המע"ר גבוה משמעותית מאזורי המגורים, מערב אירופה הצטרפה מאוחר - ומגדלים נבנים שם בעיקר מחוץ למרכז ההיסטורי והחברתי. באסיה, מזרח אירופה, בארץ- ובעיקר בתל אביב- יפו, נוצר דגם שנראה אקראי. כאן- מזה יותר מ50 שנה, ובעצם מקום המדינה.

בניה לגובה בתל אביב- יפו הופיעה בשלושה סיווגים: בשכונות שבהיקף העיר ובאתרים שונים במרכזה- למגורים, מוסדות, עסקים ומלונות. בין אלו קיימים שני מכנים משותפים: כל המבנים קמו בתכנון נבדל ונקודתי, ורובם גם על אדמות ממסד (מדינה, עירייה, הסתדרות, מפלגות וגופי כלכלה ממסדיים) ואף על שטחי ציבור. מכאן עולה כי במערך בעלות הקרקע הקיים בישראל, פיזורם של המבנים הגבוהים בעיר הוא עדות מורפו- גנטית להיסטוריה הפוליטית המקומית. הוא כולל שטחי ישובים ערביים וטמפלרים שעברו לניהול המדינה, הקק"ל, העירייה, חברות הבניה המפלגתיות, וכן- מוסדות ומגרשים ציבוריים בעיר המנדטורית. מיעוט הבניה במגרשים פרטיים צמודה לרוב לאזורים, ולשיטות, שהתהוו מתוך כך.

בכל התקופות נבנו המגדלים, בתכנון נקודתי, תוך הפרטה של קרקע ומשימות ציבוריות. בגישה מודרניסטית הוקמו שכונות נבדלות גבוהות בהיקף העיר ומגדלי עסקים במקום שטחי ציבור בשכונות ותיקות. התפישה הפוסט מודרנית חייבה חזרת מגורים לעיר, ומגדלי יוקרה הפכו לדגם מוביל. הגלובליזציה דרשה מגדלי עסקים ויוקרה גבוה במיוחד. עם השנים והשינויים השתנו גם שיטות הפעולה, וכך- הונחלה ה"שיטה", גם ליוזמות בשטחים פרטיים. בכל התקופות קמה הבניה היוקרתית בצפון, הזולה בדרום והעסקית באזורי מע"ר שונים. הצרוף הישן של הפרטה ותכנון נקודתי חצה תקופות היסטוריות, גלי בניה וימי מיתון, חילופי שלטון, מבנים כלכליים, שינויי סגנונות ותיאוריות, דורות מתכננים. תמיד, כדינמיקה מפלה ומעמדית, עד למגדלי היוקרה החדשים.

בהרצאה יוצג אפיון של הבניה הגבוהה כפרקטיקה שמשקפת את מערך בעלות הקרקע והתכנון בארץ, את התרחיש הפוליטי- היסטורי, וגם את המערך המעמדי. בחינת השינויים וההמשכיות בין התקופות תחשוף קונצנזוס שהתקיים בכל שלב בין גופי הממסד ו"צרכני" המגדלים. כך יוצב המופע התל אביבי מול תפישות מובילות בגיאוגרפיה: הגמוניה וביטויה בבניה ועיור כפי שהוצגה במחקר המרקסיסטי, ומורפולוגיה עירונית כפי שנותחה במתודה המורפולוגית.

המרצה היא אדריכלית ומתכננת ערים, ועד לפני מספר שנים כתבת בנושאים אלה במדור המאמרים של עיתון הארץ. ההרצאה תיגזר מתוך עבודת דוקטורט בשם: בניה לגובה בתל אביב- יפו 1953- 2000, פוליטיקה של סדר "אקראי", המושלמת בימים אלו בהנחיית פרופסור יובל פורטוגלי.

מקורות:

תכניות בניין עיר, פרסומי עירייה ומדינה, מפות, תצלומים וצילומי אוויר.

אלתרמן, רחל, 1997: המדיניות הקרקעית העתידית לישראל: מגמות חזויות וכלים להשגת יעדים של תכנון לאומי, מדיניות התכנון הכולל, תהליך הביצוע ומדיניות קרקעית, 2020 תכנית אב לישראל בשנות האלפיים, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, פקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים.

יפתחאל, אורן. וקדר אלכסנדר, 2000: על עצמה ואדמה: משטר המקרקעין הישראלי, תיאוריה וביקורת 16: מרחב, אדמה, בית.

כרמון, נעמי 1999: מדיניות השיכון של ישראל: 50 השנים הראשונות, המדיניות הציבורית בישראל, עורכים: דוד נחמיאס וגילה מנחם, הספרייה לדמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים.

Frampton Kenneth ,1987: Modern Architecture- a critical history, Thames and Hudson, London, 1987.

Harvey David, 1990: The condition of Postmodernity - An Inquiry into the Origins of cultural change, Blackwell, Cambridge MA, Oxford UK.

Portugali J. ,1999: Self-Organization and the City, Springer, Heidelberg.