על מקומן של תכניות אב מטרופוליניות:

ההיבטים הסביבתיים של תכנית אב למטרופולין ת"א

ערן פייטלסון

המחלקה לגיאוגרפיה, האוניברסיטה העברית

msfeitel@mscc.huji.ac.il

בעקבות אישור ת/מ/א 31 הוכנו תכניות אב מטרופוליניות לכל המטרופולינים בישראל. אך לתכניות אלו אין קליינטים ברורים, ועל כן הן נותרו, לכאורה, כאבן שאין לה הופכין. מכאן עולה השאלה האם יש תועלת בהכנת תכניות אב מטרופוליניות. בכדי להתמודד עם שאלה זו מנותחים ההיבטים הסביבתיים בתכנית האב למטרופולין ת"א. בתכנית זו הוצעו שורה של צעדים סביבתיים חדשניים. אלו כללו, בנוסף לכלים רגולטיביים חדשים, גם המלצות לשימוש בכלים כלכליים, כלי מימון לשטחים פתוחים, המלצות מוסדיות, והמלצות לאימוץ טכנולוגיות ירוקות. השוואה של תכנית האב לתכניות המתאר מראה כי תכנית האב שימשה בעיקר להצגת תפיסות חדשניות. כיום, כשמונה שנים לאחר הצגת התכנית, ניתן לראות שחלק לא מבוטל מכלים אלו זכו לתשומת לב נוספת, וחלקם אף יושם בתכניות שונות. אך לא ניתן להראות ברוב המקרים קשר ישיר בין תכנית האב לשימוש בחידושיה. השאלה המתעוררת כתוצאה מהבחנה זו היא כיצד ניתן לנתח יישום של תכנית אב. לשאלה זו אין מענה ברור, שכן אין מדובר ביישום פשטני של המלצות, אלא יש לנתח את היישום בראיה רחבה של שינוי השיח התיכנוני ושיח המדיניות המקובל. ניתן לטעון כי לתכניות אב יש חשיבות מנקודת ראות זו, אך קשה להוכיח זאת בצורה חד משמעית. יחד עם זאת, שינוי השיח התיכנוני, והרחבתו הם מובהקים, ובמידה שלתכנית האב אכן היה חלק בכך, ניתן לטעון שבכך היא השיגה את מטרתה.