שורשי הגאוגרפיה החברתית צפון-דרום במטרופולין תל אביב

עמירם גונן

האוניברסיטה העברית בירושלים

msgonena@mscc.huji.ac.il

הגאוגרפיה החברתית של העיר תל אביב ערוכה באופן מובהק ולאורך זמן רב על פני ציר צפון-דרום: הצפון מתגדר באוכלוסייה "יותר-מבוססת" מבחינה חברתית-כלכלית ואילו הדרום מאופיין באוכלוסייה "פחות-מבוססת". חלוקה גאוגרפית זו הפכה למטבע ללשון לציון חלוקה חברתית-כלכלית ואף תרבותית בין "צפונים" ו"דרומים". החלוקה צפון-דרום הורחבה ממסגרת העיר תל אביב אל עבר המטרופולין כולה. להלן סיכום הנסיבות הגאוגרפיות-היסטוריות העומדות בייסודה של חלוקה זו:

א. אמידי היהודים ביפו בחרו להקים שכונותיהם הראשונות בצפונה של העיר ובכך סימנו את כוון ההתפתחות העתידית של מרחבי המגורים של האוכלוסייה היהודית.

ב. המגמה העיקרית של אוכלוסייה היהודית היתה להתרחק מן האוכלוסייה הערבית ולהקים מרחב יהודי נפרד. ככל שהאיבה והאלימות בין שתי האוכלוסייה גברה בעקבות "המאורעות" התגברה גם ההתרחקות צפונה של יהודים. שכונות יהודיות שמצאו עצמן ליד יפו הערבית היו לשכונות יותר מסוכנות ופחות רצויות, ונותרה בן אוכלוסייה פחות-מבוססת.

ג. בקרב האוכלוסייה היהודית התקיימה במשך עשרות שנים העדפה ניכרת של דיור חדש על פני דיור ישן. מאחר שרוב רובו של הדיור החדש נבנה בצפון המתרחב של העיר, משקי בית יהודים, המצויים במעלה הסולם החברתי-כלכלי מהרו לעזוב את השכונות הישנות אל עבר השכונות החדשות שניבנו בצפון העיר. עד מהרה תאמה הגאוגרפיה של ותק הדיור את הגאוגרפיה החברתית.

ד. לנחיתותן החברתית של הדרום במערך המרחבי התל אביבי תרמה גם הטופוגרפיה וההידרוגרפיה של שטפונות וביצות, שאפיינה חלק זה של העיר בעשרות שנותיה הראשונות.

ה. הנחיתות החברתית של הדרום עודדה חדירת עסקים, מחסנים, בתי מלאכה ובתי חרושת. חדירה זו הגבירה את היציאה של משקי בית והותירה משקי בית לא-מבוססים שלא עלה בידם לצאת.

ו. הצפון היהודי היותר מבוסס התרחב מתל אביב מעבר לנחל האיילון (מוצררה)אל רמת גן וסביבותיה ואילו הדרום היהודי הפחות מבוסס התרחב גם הוא מעבר לאיילון אל שכונת התקווה וסביבותיה.

ז. ההתרחבות צפונה-מזרחה של האוכלוסייה היהודית יצרה התפתחות רדיאלית של יישובים יהודיים לאורך הדרך לפתח תקווה. במקביל, התקיימה התפתחות רדיאלית של יישובים ערביים לאורך הדרך ללוד,

כך התפתחו שני צירי יישובים: הציר היהודי הצפוני והציר הערבי הדרומי.

ח.במלחמת העצמאות התרוקנו יפו והיישובים הערביים מתושביהם. התרוקנות זו יצרה מאגר של מגורים קיימים ושל קרקעות לבניית מגורים חדשים עבור העולים היהודים שהתחיל להגיע בהמוניהם לישראל ומצאו עצמם בה בתחתית הסולם החברתי-כלכלי של האוכלוסייה היהודית. איכלוס יפו ויישובי הציר הערבי בעולים אלה חיזק את החלוקה בין צפון לדרום במטרופולין. אזורי המגורים הצפוניים, מצפון תל-אביב ועד פתח-תקווה משכו אליהם את האוכלוסייה היהודית היותר מבוססת ואילו אזורי המגורים הדרומיים, מרובע יפו ועד הערים רמלה ולוד, שימשו למגורי האוכלוסייה הפחות מבוססת. העיר רמת גן שהתרחבה מאד דרומה מצאה עצמה, כאחותה הבכירה תל-אביב, גם ב"צפון" וגם ב"דרום".

ט. המשך ההתרחבות של אזורי המגורים במטרופולין של תל אביב מצביע באופן כללי על שמירת החלוקה בין צפון ודרום. הדברים באים לידי ביטוי הן במאפיינים חברתיים-כלכליים של האוכלוסייה הוותיקה לקבוצותיה ושל אוכלוסיית העולים החדשים לארצות מוצאה, הן באוכלוסיית העובדים הזרים המתמקדים בדרום תל אביב בעיר והן במחירי הקרקע והדיור.

י. יחד עם זאת, בתוך החלוקה הכללית של צפון-דרום ניתן להבחין באיים שאינם תואמים את האפיון הכללי של כל אחת משתי הגזרות הראשיות האלה. שיכוני עולים שהוקמו בכוח התכנון הארצי יצרו איים של אוכלוסייה פחות מבוססת ביישובי צפון המטרופולין, אולם לאחרונה מסתמן תהליך של שדרוג או התברגנות אף באיים אלה. בדרום המטרופולין נטעו איים מסוגרים של מגורי אוכלוסייה מבוססת. בעשורים האחרונים עלה קרנו של "הישן" בקרב האוכלוסייה המבוססת ומגמה זו הביאה לחדירת אוכלוסייה זו לשכונות עירוניות ישנות בדרום. לאחרונה, אם כן, בעוד צפון המטרופולין מגביר את אחידותו ואת אחיזתו במעלה הסולם החברתי, דרום המטרופולין הופך בהדרגה לגזרה של פסיפס חברתי.