שיטפונות מלאכותיים ככלי ממשק בניהול ושיקום נחלים בהדגמה על שמורת טבע עין אפק-נחל נעמן

נתי ברגמן¹, הלל גלזמן² ולאה ויטנברג³

1. המחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

2. מדור ניטור נחלים, רשות הטבע והגנים, רח' עם ועולמו 3 גבעת שאול

3. החוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה, אוניברסיטת חיפה

leaw@geo.haifa.ac.il hillel@npa.org.il bergmannati@hotmail.com

רוב הנחלים הטבעיים בעלי נפח זרימת מים משמעותי סכורים או שמימיהם נשאבים לשימושים שונים. ההשפעה ההידרולוגית הגדולה ביותר של גריעת המים או סכירתם היא ההקטנה בעוצמת הזרימות השיטפוניות בנוסף לעצירת תהליכים שונים כגון מעבר של סחף מהמעלה למורד. כיוון שבשל ניצול המים הסיכוי להחזיר לנחל את משטר הזרימה הטבעי הוא קלוש, אימצו ארגונים סביבתיים בחו"ל גישה של ניהול משטר הזרימה באמצעות שיטפונות מלאכותיים. הדבר נעשה ע"י פתיחה הדרגתית או מלאה של מאגר או סכר ושחרור פתאומי של כמות גדולה של מים במורד בפרק זמן קצר בהתאם למטרות שנקבעות מראש. בכך מתאפשר שיקום חלקי של תהליכים טבעיים ונוצר חיבור הידרולוגי בין מעלה האפיק למורדו ((Junk et al., 1989; Marzolf et al., 1999.

בישראל פורסם מסמך מדיניות הקצאת מים לטבע (ע"י גיורא שחם-המשרד לאיכות הסביבה ורשות הטבע והגנים (2003)). השלב הבא ביישום מסמך מדיניות זה הוא כיצד יש לחלק את המים המוקצים לנחל נתון בצורה מושכלת הדומה ביותר למשטר הזרימה הטבעי ומאפשרת קיומה של מערכת אקולוגית-גיאומורפית-הידרולוגית בריאה תחת תנאים של מגבלות מים. אנו מביאים כדוגמא לשיטפון מלאכותי ניסוי שנערך בשמורת טבע עין אפק באמצעות שני סכרי עץ קטנים שמהווים את ראשיתו של נחל נעמן. לניסוי היו שלוש מטרות עיקריות ואנו נציג את תוצאותיו והמסקנות שנבעו ממנו.