הערכת התאדות אקטואלית בקנה מידה מקומי ואזורי בעזרת הדמאות לוויין
אלי ארגמן*#, דן בלומברג*, יפתח בן-אשר&
* המחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי, אונ' בן-גוריון בנגב
# התחנה לחקר הסחף, האגף לשימור קרקע וניקוז,
משרד החקלאות
& המכון לחקר המדבר, אונ' בן-גוריון בנגב
ניתוח מרחבי של התאדות אקטואלית מהווה
כלי חשוב להבנת תהליכים קרקעיים, חקלאיים וסביבתיים, בכל קנה מידה. הגישה המקובלת
כוללת שימוש בנתונים מתחנות מטאורולוגיות ומדידות קרקעיות. עבודה זו מציגה שיטה
הנעזרת בנתוני לוויין להערכת מאזן האנרגיה והתאדות אקטואלית.
הערכת ההתאדות האקטואלית מתבססת על
מודל האדווקציה-צחיחות, AA, שהוצג
ע"י Brutsaert & Stricker (1979( אשר נבנה על עיקרון היחס המשלים (Bouchet, 1963) ומשלב
בין משוואות ההתאדות של Penman (1948) ו- Priestly-Taylor (1972)
לחישוב ההתאדות האקטואלית. בעבודה זו השתמשנו במודל AA לחישוב
ערכי ETa בקנה מידה
אזורי ושל השדה הבודד. היתרון הגדול בשימוש במשוואות ההתאדות הפוטנציאלית, במודל AA, הוא
התאמתם לנתונים המתקבלים מלוויינים מולטי-ספקטראליים. מצד שני, שילוב נתונים
מטאורולוגיים, הנדרשים לחישוב ETa, מהווה
גורם מגביל לבניית מודל כמותי. החלת מדידות המבוססות על חישה מרחוק, של פני השטח,
יחד עם נתונים מטאורולוגיים לחישוב רכיבי מאזן האנרגיה (בעזרתם מחושב ETa) חיוני להבנת תהליכים קרקעיים בעזרתם ניתן להפיק מידע מרחבי
ברזולוציה גבוהה.
התנהגות המודל נבחנה ע"י הרצה של
נתונים סינתטיים המאפיינים תנאי אקלים שונים המתאימים לאקלים לח ויבש, בקנה מידה
אזורי ועבור קרקע חשופה, ושדה בעל כסות צומח מלאה. היחס בין התאדות אקטואלית
וצפיפות כסות הצומח נרכש בעזרת הדמאות לוויין של Landsat 7 ETM+
ונתונים מטאורולוגיים מתחנות אזוריות ("גד"ש החולה", "כבול
החולה" ו"גדות"), עבור תקופת החורף והאביב בשנת 2000.
ניתן לסכם כי המודל מסוגל לתאר שינויים אקלימיים ברמת האזור והשדה הבודד
וכן את מצב המים תוך התייחסות למצב כסות הצומח.