מרים ביליג
המכללה האקדמית יהודה
ושומרון, אריאל
חוקרים שונים תיארו את החשיבות של
חוויות חיוביות שקושרות אנשים לסביבת מגוריהם. בולבי (Bowlby, 1973),
פולילאב (Fullilove,
1996) ואחרים התייחסו לחשיבות הסביבה כמקום
בטוח דיו למגורים. מהספרות עולה שהתקשרות למקום חזקה יותר נמצאה ככל ששביעות הרצון
מהסביבה הבנויה, מהנוף ומיחסי השכנים היתה גדולה יותר. מטרת המחקר לבחון האם
ההתקשרות למקום קשורה בהכרח בחוויות חיוביות בסביבת המגורים, או שגם חוויות קשות
כגון חשיפה לאירועי טרור ואיום לפינוי כפוי עשויות לחזק את ההתקשרות למקום?. המחקר
נערך בשלושה אזורים גיאוגרפים שונים: חבל עזה, שומרון ויהודה וכלל תושבים ביישובים
קהילתיים וכפריים, דתיים וחילוניים וכלל 764 מרואיינים שהשיבו על שאלון טלפוני.
המחקר החל כשלושה חודשים לפני הפינוי של
חבל עזה והסתיים כשבוע לפני הפינוי באוגוסט 2005. בוצעה תסוגה (רגרסיה) היררכית
בצעדים לבדיקת הגורמים שביכולתם להסביר את הנטייה להתקשרות למקום.
מהממצאים עולה שלמרות שכ-65% מהמרואיינים
נחשפו לפחות פעם אחת לאירוע טרור בו נהרג או נפצע קרוב משפחה, שכן או חבר או שביתם
נפגע, ההתקשרות שלהם למקום היתה חזקה מאוד. כך גם לגבי איום הפינוי, ככל שהרגישו
יותר מאוימים מפני פינוי אפשרי כך התקשרותם למקום נמצאה חזקה יותר. המסקנות במחקר
מחזקות את ההנחה שהתקשרות חזקה למקום עשויה להתהוות גם כאשר התושבים עברו חוויות
שליליות וכאשר ניתן להגדיר מהבחינה האובייקטיבית את הסביבה כ"לא בטוחה".
מתברר שמרכיבים כמו: חשיפה לאירועי טרור,
ייחס מנוכר לממשלה והתנגדות להחלטותיה מבחינה אידיאולוגית דתית- פוליטית ומבחינה
ביטחונית עשויים לחזק את ההתקשרות למקום.