בחינת תוכניות משני צידיו של "הקו הירוק" - תאום /
אי תאום בין מוסדות התכנון
צביקה קדמן
ארץ ישראל כולה, לרבות שטחי יהודה
ושומרון, מהווה יחידה גיאוגרפית אחת, אנו חולקים עם שכנינו בין שאנו רוצים בכך
ובין שלא אקויפר משותף, מרחב אווירי אחוד, מוצא אחד לים, אוצרות טבע ועוד. אנו גם
שותפים לפגיעה במשאבים ובטבע ככל שאיננו נזהרים בטיפול במזבלות, בזיהום על ידי
חומרים מסוכנים או בבניה וסלילה לא מבוקרות.
אף על פי כן מוסדות התכנון השונים
משני עברי ה"קו הירוק" פועלים ללא סיכרון ואף שברור שמוסדות אלה פועלים
מכח חוקים וסמכויות שונים אי התאום לאורך כל התקופה בה אנו מחזיקים בשטחי יהודה
ושומרון בולט ופוגע הן בתכנון עצמו והן בשטח.
סקירה זו עוסקת בהצגת הבסיסים החוקיים השונים לתכנון, התוכניות ברמה הארצית משני עבריו של ה"קו
הירוק" והקשר ובעיקר בנקודות החיכוך שביניהן
אין זה משנה אם התפיסה הפוליטית הינה "שתי
גדות לירדן" או שמירת השטח כפיקדון עד להשבתו המלאה או כל חלופת ביניים,
מדינת ישראל מחזיקה בתא השטח המאוחד ואילו התכנון מתייחס לשני אזורים נפרדים
ולעיתים מנותקים זה מזה .
בארץ מספר חוקי תכנון ובניה בהתאם
לאזורים השונים:
בתחום מדינת ישראל חל חוק התכנון
והבניה התשכ"א 1965 ומוסדות תכנון במספר רמות.
באזור יהודה ושומרון חל החוק הירדני
על תוספותיו עד למלחמת ששת הימים, וכתוספת ועדכון נוסף צו מספר 418 בתחיקת הביטחון
ומוסד תכנון עיקרי אחד.
בהסכם הביניים הישראלי – פלשתיני
נקבעו סעיפים שונים המנחים קווי מדיניות בתחום התכנון והבניה.
ריבוי זה של חוקים ומוסדות
תכנון, גורם לחוסר תאום ולאי בהירות ולאי המשכיות
בתכניות ברמות הגבוהות (ארצית ומחוזית).
בחוסר התאום ניתן לציין בין השאר את
התוכניות הבאות:
ת.מ.א 3 – דרכים, תוכנית מתאר לדרכים – מס' 50
באיו"ש, ת.מ.א 2/4 – נתב"ג, ת.מ.א 8 – גנים ושמורות, ת.מ.א 12 – תיירות,
ת.מ.א 14 – כרייה וחציבה, תכנית מתאר לכריה וחציבה מס' 52 באיו"ש, ת.מ.א 15 –
עטרות, ת.מ.א 16 – לסילוק אשפה, תוכנית אב לסילוק פסולת מוצקה מאיו"ש, ת/מ/א/23
- מסילות,ת/מ/א/34 – ביוב, תמ"א 36 - חלק א' מיתקני שידור, תמ"א 37 - גז
טבעי.