התיאוריה
של המקומות המרכזיים לאחר קריסטלר ולוש:
בחינה
נוספת
מיכאל
סוניס
המחלקה
לגיאוגרפיה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן
עניינו של מאמר
זה הוא בחינתה הביקורתית המחודשת של התיאוריה הקלאסית של המקומות המרכזיים, כפי
שנוסחה על ידי קריסטלר ולוש.
בתחילת המאמר
נסקרת בניה-מחדש של גיאומטריית המקומות המרכזיים על בסיס החשבון הבאריצנטרי של מוביוס, ונבנה מודל
הריבוד של מערכת המקומות המרכזיים הממשית. אבני הבניין של המודל הזה הם המודלים
המתארים את נטיותיהן העיקריות של ההתארגנויות האופטימליות
של המרחב הפועלות בו-בזמן במערכת המקומות המרכזיים הממשית – מודלים שנוסחו על ידי
החוקרים בקמן ומקפירסון.
משקליהם היחסיים של המודלים האלה מייצגים את מידת ההתממשות של נטיות קיצוניות
מסוימות במערכת. אלגוריתם הפירוק של מערכת המקומות המרכזיים הממשית לסכומן המשוקלל
של אבני הבניין (המודלים של בקמן-מקפירסון)
מוצג באופן מפורט.
לאחר מכן מוצגת הדינמיקה הקטסטרופלית של היררכיית
המקומות המרכזיים באמצעות סכמה גיאומטרית של תנועת הנקודה המייצגת את מערכת
המקומות המרכזיים הממשית בתוך רב הפיאות המייצג את
קבוצת כל מערכות המקומות המרכזיים האפשריות.
שני שימושים
עיקריים של המסגרת הקונצפטואלית הזאת מוזכרים כאן:
·
מנייה של
כל זרמי התובלה האופטימליים (שעלותם היא מינימלית) היציבים-מבנית במערכת המקומות המרכזיים ההיררכית.
·
שילובן
של שתי תיאוריות חשובות במדעי האזור: התיאוריה הקלאסית של תשומה-תפוקה של לאונטיייף והתיאוריה הקלאסית של המקומות המרכזיים של קריסטלר-לוש.
תקוותי היא
שהמאמר יצמצם את הפער שבין התיאוריה הפורמלית למחקרים
היישומיים.
M.Sonis, 1985.
"Hierarchical Structure of
M.Sonis, 1986. "Transportation
flows within
J. Huff, D.A. Griffith, M. Sonis, L. Leifer
and D. Straussfogel, 1986. "
M.Sonis, Short e-monography,
2006. Central Place theory after
Christaller and Loesch. E-Journal,
Geographical Network, Department of Geography and Environmental
Development,