קצב ביתור מהיר במניפה קטנה וגסת גרגר כתגובה לירידת בסיס סחיפה

יעל סטורץ-פרץ, יונתן לרון, דן באומן וטל סבוראי

המחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי, אוניברסיטת בן גוריון בנגב ת.ד 653 באר שבע מיקוד 84105

storz@bgu.ac.il

משנות ה-30 של המאה הקודמת ועד היום יורד מפלס ים המלח מהר ובכך חושף וגורם לביתור של המניפות הדלתאיות בחופיו. נחל קדם מתחתר בשיפוע קצוב ותלול (^◦5.5) במניפה דלתאית קטנה, גסת גרגר שחזיתה מאד תלולה (^◦19). עד כה לא בוצע מחקר המתאר ובוחן את קצב ואופן התפתחותו של ערוץ המתחתר במניפה קטנה גסת-גרגר ובעלת חזית כה תלולה, בה יש שיטפונות בזק לעיתים רחוקות. מטרת מחקר זה היא להבין את השפעת מאפייניה הייחודיים של מניפת הקדם על מנגנון הביתור המתרחש בה.

חושבו קצבי התחתרות מחתכי רוחב משוחזרים וממפות השקעה והתחתרות משריגי גבהים דיגיטאליים (DEM) שיוצרו מזוגות של תצלומי אוויר סטריאוסקופים בדיוק גבוה. קצב ההתחתרות האופקית המקסימאלית היה בתחום 0.4-2.55 מ'\שנה וההתחתרות האנכית המקסימלית 0.9 מ'\שנה, בעיקר במורד הערוץ.

פילוג גודל גרגר נקבע בפני השטח של תשתית הערוץ ועל בסיס חומר רב מתת הקרקע. נבחנה קיומה של שכבת שריון ונבדקה השפעת הבולדרים הגסים ומקבציהם. כדי לאתר את מיקום הבולדרים נלמדו רצפים סטרטיגרפיים של הגדות והושוו לתפוצת הבולדרים על הקרקעית. תשתית נחל קדם אמנם גסת-גרגר, אך היא כוללת גם הרבה סחף דק, עדות למיון חלש. בהשוואת פילוג הגודל של סדימנט פני השטח ותחתיתו בגידוע מתחת 2 מ"מ קיים שריון לא מפותח ובגידוע מתחת 8 מ"מ אין שיריון. כל מקבץ בולדרים מייצר נקודת נקע מקומית שבמורדה מתפתח בור עקב ההתחתרות לאחור. זו ממשיכה עד שהבולדר הראשי נופל לבור ומתקדם למורד. זהו מנגנון הסעה ייחודי לבולדרים, שעל אף השיפוע הניכר אין אפשרות להסיעם באופן אחר באירועי הזרימה החלשים. בחתך הסטרטיגרפי יש מיעוט בולדרים גסים. אלה נפוצים בעיקר על פני המניפה. נמצא כי למרות אגן הניקוז הקטן והצחיח ביותר של נחל קדם, התשתית הגסה ותדירות השיטפונות הנמוכה, קצב ההתחתרות האנכי מהיר ואינו נופל מזה של הנחלים הגדולים ערוגות וצאלים למרות השוני בשטח אגן הניקוז. השיפועים הגבוהים מאפשרים את ההתחתרות בתשתית הבלתי משוריינת ופירוק מקבצי בולדרים. השילוב של שיפועים תלולים ותשתית בלתי קוהזיבית,למרות תדירות שיטפונות נמוכה גורם לביתור מהיר של המניפה.