שיחזור המיקום והעוצמה של
רעידות אדמה על פי הנזקים באתרים ארכיאולוגיים
נטע וקסלר2,1, שמואל מרקו1,
עודד כץ3, אילנה גונן4 וישו דריי4
1.אוניברסיטת תל אביב
2.אוניברסיטת דרום קליפורניה,
לוס אנג'לס
3.המכון הגיאולוגי, ירושלים
4.שיחזור טכנולוגיות עתיקות,
בנימינה
shmulik@terra.tau.ac.il
באמצעות מחקר משולב
ארכיאולוגי-היסטורי-גיאולוגי-הנדסי שיחזרנו את ההיסטוריה של ההרס באתר אום אל
קנטיר (ערבית, אם הקשתות) ברמת הגולן, כ-10 ק"מ ממזרח לכנרת. התצפיות הארכיאולוגיות
מלמדות שבית כנסת מפואר מהתקופה הביזנטית נהרס בצורה אופיינית לרעידת אדמה. על
רצפת בית הכנסת נבנה בית של חקלאים שהשתמשו באבני בית הכנסת. הבית חרב גם כן באופן
אופייני לרעידת אדמה. מכיוון שהממצא הארכיאולוגי המאוחר ביותר מתוארך לאמצע המאה
ה-8 אנו מסיקים שהרעידה השניה היתה זו של ה-18 בינואר 749. הרעידה הקודמת התרחשה
בשנת 551 לספירה. שתי הרעידות הללו תוארו בתעודות הסטוריות והיקף הנזק המתועד תואם
לממצאים שתועדו במחקרים גיאולוגיים על העתקים פעילים באזור. בריכה שאליה נאספו מים
מהמעיין באום אל קנטיר נמצאה שבורה ומוסטת כ-1 מ'. גם הממצא הארכיאולוגי בבריכה מלמד על היותה
בשימוש עד אמצע המאה ה-8, אז היא נשברה ויצאה משימוש. אנו מסיקים מכך שבית החקלאי
והבריכה נפגעו באותו אירוע. מיפוי גיאולוגי מראה שההסטה נגרמה על ידי גלישת קרקע
ולא העתק טקטוני. אנליזה הנדסית סטטית שמבוססת על מדידת כמות ההעתקה, התכונות
המכניות של יחידות הסלע בבסיס הגלישה והגיאומטריה שלה מלמדת שהמסה העיקרית יציבה
ולא יכולה לגלוש בהשפעת הגרביטציה. לעומת זאת אנליזה דינמית מראה שרעידת אדמה חזקה
באזור הכנרת יכולה לגרום לתאוצת קרקע חזקה דיה באום אל קנטיר שתחולל את הגלישה.
נתוני התאוצה הדרושה כדי לגרום לגלישה מאפשרים ליחס מגניטודות לרעידות אדמה על פי
המרחק שלהן מהאתר ובכך לקשר בין הדיווחים ההיסטוריים אודות הנזקים למיקום
ולמגניטודה הסבירים של הרעידה של שנת 749.