עירית עמית-כהן
amitirit@zahav.net.il; amitcoi@mail.biu.ac.il
שיקום מרקמים בנויים עירוניים הינו תהליך, חלקו ספונטאני וחלקו יזום, שנועד
לשנות מצב ירוד, פיסי וחברתי, של מתחם, בעיקר אזור מגורים. על מנת לשפר את איכות
חייהם של המתגוררים במתחם כולל השיקום הפיסי שדרוג של תשתיות ושירותים המסופקים
לתושבים. השיקום החברתי מטרתו ליצור ניעות חברתית וכלכלית, זאת כדי לשנות את מעמד
האוכלוסייה המתגוררת במתחם הן בעיני עצמה הן בעיני סביבתה.
בקווים כלליים ממיינים את התכניות לשיקום מרקמים עירוניים לשני סוגים:
שימור נכסי מורשה בנוייה עניינו הבטחת המשך הקיום
התקין והשלם מבחינת החומר והצורה של מבנים ואתרים שיש בהם מערכים חומריים דוממים
או צמחיים, שלמים או חלקיים, שנוצרו בידי אדם או היוו רקע לפעילות אנושית והוכרו
בעלי ערך תרבותי. בהכללה, לשימור שתי משמעויות:
מטרת הרצאה זו לבסס טענה שדווקא השימור במשמעות של Preservation יכול
להוות אמצעי להתחדשות ולשיקום חברתי במרקמים הנמצאים בנסיגה: פיסית, כלכלית
וחברתית: זהו אמצעי מעודד 'קהילה בעלת מעורבות מוגבלת בסביבתה' (Suttles, 1972; בירנבוים
וכרמלי, 1997( להשתתף בתהליך קבלת החלטות ביחס ל'מקום'
- לחזותו ולתפקודו; זהו מנוף כלכלי; זהו גורם תורם ליצירת תודעה מקומית-קהילתית (Handler, 1990), גאווה
מקומית ומקור לחיזוק זהות עצמית; וזהו גורם לניעות חברתית (שינוי מעמד חברתי,
תעסוקתי, תדמיתי בתוך המרחב העירוני).
לבחינת התופעה נבחרו שני מרכזים עירוניים – קהיר ותל
אביב-יפו. בשניהם שימור המורשת הבנוייה הוא חלק
מההתחדשות העירונית, בשניהם השימור מובל מלמעלה, במקרה של קהיר זו קרן פרטית - Aga Khan Trust for Culture (AKTC) ובמקרה
של תל אביב-יפו זו הרשות המוניציפלית. במקרה של קהיר
השימור נתפס קודם כל כתופעה חברתית ורק אחר כך כלכלית, משום כך הדגש הוא של Preservation. במקרה
של תל אביב השימור נתפס כתופעה כלכלית ורק אחר כך חברתית-ערכית ומשמעותו בעיקר Conservation. לשוני
זה השפעה על השיקום הפיסי ובעיקר על השיקום החברתי במרכז העירוני.