"צדקת הדרך": סובלנות לרוכבים ולשימושים במרחב באליפות
ישראל באופני כביש ובטור דה פראנס
אליפות ישראל באופני כביש
התקיימה, זו השנה האחרונה באזור של בית גוברין. האליפות התקיימה בבוקר על מנת שלא
להפריע לזרימת התנועה. המשטרה הודיעה שאין בכוחה לסגור את הכביש ושאיגוד האופניים
ימצא לשנה הבאה מקום אחר לערוך בו את האליפות. טקס הסיום נערך במחתרת, בהיחבא
בחלקת יער פנימית ליד המושב ליאון. ניתן לאפיין את האליפות שנערכה בשתי מילים:
"גומרים – הולכים".
הטור דה פראנס מהווה קרקס
נודד של ועל גלגלים למשך שלושה שבועות ברחבי צרפת וסביבותיה. המשמעות של קרקס נודד
היא הפקעת המרחב של השלב היומי (נקודת התחלה, סיום והדרך בין שתי הנקודות) מן
השימושים היומיומיים שלו לטובת האירוע. רחובות הערים הופכים למסלולי תחרות והמסלול
בין שתי הנקודות הופך לרחוב אחד ארוך בו ממתינים הצופים לטור שיעבור דרכם. במהלך יממה שלמה אזור התחרות
סגור לתנועת כלי רכב ממונעים וניתן לפתח מערכת יחסים שלמה בין הצופים, ההר, והכביש,
וכן בין המכוניות ובין הצופים לבין עצמם.
בהרצאה תבחן הזיקה בין
משתמשי ובין שימושי הדרך השונים בין ישראל וצרפת, סביב מידת הסובלנות למגוון
השימושים האפשריים באספלט ומידת הנכונות לשאת חוסר נוחות על מנת לאפשר את המגוון.
ההשוואה תיעשה סביב שתי תצפיות אתנוגפריות על הארועים הללו. הטענה המרכזית היא
שבעוד שבצרפת ישנו מאמץ לאפשר למגוון של קהלים לחגוג במשותף את ריבוי
אפשרויות התנועה על פני הכביש תוך כדי פיתוח מערכת יחסית הדדית בין משתמשי דרך
שונים, בישראל מתקיימת מערכת יחסים של מאבק המנוהל על ידי אוכלוסיה מובחנת
ובעלת אמצעים התובעת את זכותה לשימוש בדרך. ההנחה כי ההתייחסויות השונות נוצרות
ומייצרות את המבנה החברתי והתרבותי ההגמוני במרחב בהן הן פועלות.
רשחמת מקורות:
כתריאל תמר, מילות מפתח,
דפוסי תרבות ותקשורת בישראל, אוניברסיטת חיפה / זמורה - ביתן, 1999.
Dauncey High
& Geoff Hare, (eds.), The Tour De France 1903 - 2003 A Century of
Sporting Structures, Meanings and Values, The Inrernetional Journal of the
History of Sport, Volume 20