מוות
בשוליים: אנדרטות לקורבנות תאונות דרכים והאפשרות להסתכלות אחרת על המרחב התחבורתי
בישראל
איתי ורדי
החוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת
בוסטון, ארה"ב
Itaiv40@gmail.com
בהרצאתי אציג את ממצאי מחקרי מתחום
הגיאוגרפיה התרבותית אודות אנדרטות לקורבנות תאונות דרכים בישראל, שהפכו בשנים
האחרונות חזיון נפרץ לאורך כבישי הארץ. באמצעות ניתוח קורפוס אמפירי שנאסף בשני
חלקים המשלימים זה את זה – תיעוד של למעלה מ-110 אנדרטות ברחבי הארץ וראיונות עומק
עם מספר משפחות שהקימו אותן – אני מבקש להבין את נופי-המוות הללו בראש ובראשונה במסגרות
מושגיות פוליטיות ואידיאולוגיות.
אני אבקש לעמוד על האופנים שבהם
המונומנטים הללו מתופקדים ומתופעלים להפקת מספר זירות משמעות. בהקשר של המרחב
התחבורתי המקומי אראה כיצד מהווה האנדרטה 1) במה למאבק באיכויותיו של הכביש
כ"מרחב אמנזי" (מבעד ל"מבט השמשה" אנו מתעדים ומוחקים בו
בזמנית), וכרשת מנסעות לזרימה בלתי פוסקת של עובדים, צרכנים וסחורות 2) אתר לערעור
על ייצוגים דומיננטיים של תרבות הרכב והתשתית הנלווית אליה, ו-3) מקור לפוליטיזציה
של תאונת הדרכים, אירוע העובר דה-פוליטיזציה מתמדת בשיחים אודותיו באמצעות הפרטה,
טכנוקרטיזציה ורציונליזציה.
עם זאת, באותה השעה נחשפו האנדרטות כמוצר
תרבותי רב-שכבתי, המכיל שורה של סתירות פנימיות ומשמעויות מתנגשות. הדילמות המובנות
הללו, אשר לטענתי ייחודיות להנצחה בדרכים ולקונטקסט הישראלי, מציבות את סוכני
הזיכרון בסד-משמעויות אשר מגביל את מידת יכולתם להעביר מסרים ציבוריים ולשכלל את
עבודתם האידיאולוגית. על רקע הממצאים הללו מצויים התשתיות המושגיות של חוקרים
ביקורתיים כפוקו, באומן, בודריאר, בק וגור-זאב.
המחקר חושף ומשרטט אפוא הן מספר קווי
מתאר של השיח הדומיננטי אודות תחבורה מוטורית ותאונות דרכים בישראל, והן את אחד
הקולות השוליים המאתגרים את המובן-מאליו שלו. ההרצאה מלווה ומומחשת באמצעות צילומים
של אנדרטות-דרכים שתועדו במסגרת המחקר.