צדק סביבתי ומשמעותו בהקשר הישראלי

דבורה שמואלי

החוג לגיאוגרפיה ולימודי הסביבה, אוניברסיטת חיפה

deborah@geo.haifa.ac.il

צדק סביבתי הינו אידיאל אותו שואפות להגשים חברות מודרניות ודמוקרטיות, ואשר אליו חותרים פקידי ממשל ומתכננים. בהקבלה ל"מימוש-העצמי" בהיררכית הצרכים האישיים על פי Abraham Maslow, זוהי פסגת התוצאות הרצויות עבור נושאים סביבתיים ופתרון קונפליקטים. בדומה למימוש עצמי אשר מצריך את קיומם המקדמי של צרכים אנושיים בסיסיים יותר כגון שרידות, ביטחון, קבלה חברתית ובטחון עצמי, נושאים סביבתיים אף הם מושתתים על שרידות, בטחון, איתנות כלכלית, דפוסים ממוסדים ונורמות מקומיות. ביחס לנדבכים אלו, 'צדק' מהווה שיקול מסדר משני.

ישראל, כמדינה בעלת משאבי קרקע מוגבלים, ביטחון לא יציב ומיעוט לאומי משמעותי, רחוקה מהגשמת האידיאל של צדק סביבתי. עם זאת, ישנה חשיבות רבה לכך שקובעי מדיניות ינקטו בצעדים בכיוון לטובת התכלית של חברה מוסרית וצודקת. פעילים חברתיים וסביבתיים רבים בישראל אימצו את המושג 'צדק סביבתי' מבלי לעמוד על משמעויותיו הייחודיות במישור המקומי. למרות שבישראל קיימות סוגיות סביבתיות הדורשות טיפול ברמה החקיקתית והאזרחית, לא כולן מערבות היבטים של צדק סביבתי.

לאחר סקירה קצרה של גישות תיאורטיות וסוגיות מתודולוגיות הקשורות לצדק סביבתי, מאמר זה מציע הגדרה אופרטיבית למושג אשר מותאמת למציאות הישראלית. הגדרה זו מיושמת על מקרה הבוחן של העיר סח'נין תוך עמידה על המשמעויות העולות מכך.