כל מה שעלייך לדעת על - אסתמה בילדים - פרופ' בנימין וולוביץ

הסבר על אסתמה - מה שעליך לדעת על אסתמה

מבוא מהי אסתמה ומהו התקף אסתמה? מהי נשימה תקינה? תפקיד ההורים בזיהוי סימני ההתקף הראשונים מה גורם לכל השינויים בצינורות הנשימה בזמן התקף של אסתמה? כיצד ניתן למנוע את הופעת ההתקף האסתמטי? האם אפשר לתקן את התאים הרגישים? כיצד למנוע מגורמים מעוררי התקף לחדור לצינורות הנשימה? שינויים במזג האוויר הצטננות אבק וחומרים אלרגניים מאמץ גופני מצבים נפשיים גורמים נוספים הטיפול התרופתי באסתמה איך לטפל בהתקפי אסתמה? איך לתת טיפול תרופתי מונע קבוע? הצלחת הטיפול התרופתי

מבוא

ניתן היום להגיע למצב שבו ילד אסתמטי, המקבל טיפול נכון, לא יסבול בכלל מתסמיני המחלה, ויוכל לחיות חיים רגילים, ללא כל הגבלה, כמו שאר הילדים בני גילו. ניתן היום, בטיפול נכון, להשתלט על כל התקף אסתמטי תוך זמן קצר מעת הופעתו. כדי לשלוט במחלת האסתמה, על ההורים והילד (אם הוא בגיל מבוגר, דיו) להכיר את המחלה ואת כל דרכי הטיפול בה. עליהם להיות אלו שמונעים את הופעת ההתקף, הקובעים שאכן, החל התקף,והיודעים ומטפלים בהתקף עד להפסקתו המלאה, באמצעות התרופות והידע שקיבלו מהרופא המומחה.
שיחת ההדרכה נועדה לתת להורים ולילדים את הכלים שבאמצעותם יוכלו לשלוט במחלה.


מהי אסתמה ומהו התקף אסתמה?

אסתמה היא מחלה שבה צינורות הנשימה בריאות רגישים במיוחד. לפיכך, כאשר חודרים לתוכם גורמים חיצוניים שונים, הם מעוררים שרשרת של תהליכים, שבסופם נחסמים צינורות הנשימה ומופיע מצב של קוצר נשימה, שיעול וצפצופים. בזמן התקף אסתמה מתרחשים בתוך צינורות הנשימה השינויים הבאים:

  • השרירים המקיפים את צינורות-הנשימה מתכווצים ומקטינים את קוטר הצינורות.
  • הדופן הפנימית של צינורות הנשימה מתנפחת, מה שמגביר את מצב החסימה של צינורות הנשימה.
  • לתוך הצינורות המוצרים מופרשת כמות גדולה של ריר סמיך, מה שמקשה עוד יותר על מעבר האוויר.
  • במצב שנוצר קשה לאוויר להיכנס, ובעיקר לצאת דרך צינורות-הנשימה דבר. התוצאה היא קוצר או קושי בנשימה.

כאשר אוויר זורם בכוח דרך צינורות נשימה צרים הוא משמיע צפצוף.
כאשר אוויר זורם דרך צינור נשימה מלא בריר או בליחה הוא משמיע קול של חרחור.
כמות גדולה של ריר או ליחה בתוך צינורות הנשימה מפעילה את רפלקס השיעול והילד משתעל, בניסיון להוציא את הליחה החוצה.

קוצר נשימה, שיעול, חרחורים וצפצופים הם סימני ההתקף האסתמטי

על רקע הבנת המחלה, נגדיר מחדש את תכניה של שיחת ההדרכה, שבה נלמד:

  • היכן נמצאים צינורות הנשימה שבריאות.
  • מהם כל הגורמים החיצונים המביאים לכך שצינור נשימה יעבור ממצב תקין למצב של התקף, ומה אפשר לעשות כדי שהילד לא יהיה חשוף לאותם גורמים.
  • מה עלינו לעשות בשלב שבו הילד כבר נמצא במצב של התקף, ואיך נוציא אותו מההתקף במהירות.
  • ולבסוף, נלמד על הטיפול המונע הטיפול בתרופות, שתפקידו לשמור את צינורות הנשימה פתוחים, ואיך אפשר לחזק את צינורות הנשימה כך, שאפילו אם יחדרו לתוכם גורמים חיצוניים שונים - התאים לא ייפגעו, ולא יתפתח התקף.

היכן נמצאים צינורות-הנשימה ומהי נשימה תקינה?

צינורות הנשימה נמצאים בריאות.
מערכת הנשימה מתחילה בפה ובאף. האוויר חודר דרכם לקנה הנשימה (צינור הנשימה המרכזי), שמתפצל לשני צינורות נשימה גדולים (ברונכים) - ימני ושמאלי. כל צינור נשימה כזה מתפצל לשני צינורות קטנים יותר, וכך ממשיכה התפצלות צינורות הנשימה עד אשר לאחר כ-23 התפצלויות, מגיעים לצינור הנשימה הקטן ביותר. כל צינור כזה קשור לכ-100 שלפוחיות אוויר. כל שלפוחית-אוויר מוקפת בכלי דם, שאליהם חודר החמצן מתוך השלפוחיות, ומתוכם יוצא הפחמן הדו-חמצני לשלפוחיות-האוויר, ודרכן החוצה, באמצעות אותה מערכת של צינורות נשימה.


תפקיד ההורים או הילד בזיהוי סימני ההתקף הראשונים

לאסתמה בילדים יש שמות רבים: רגישות-יתר של דרכי הנשימה, תגובתיות יתר של דרכי הנשימה, ברונכיט, ברונכיט ספסטית, אלרגיה של דרכי הנשימה, אסתמה, או אסתמה של ילדים. בכל המצבים הללו מתרחשים השינויים בצינורות-הנשימה (בניגוד, למשל, לדלקת ריאות, שבה מתרחשת המחלה בשלפוחיות האוויר בריאות). יחד עם זאת, במהלך התקף אסתמה, כאשר חלק גדול מצינורות הנשימה נסתם על ידי ריר סמיך, עלולות גם שלפוחיות האוויר להיסתם, ועלולה להיווצר גם דלקת ריאות.
בתחילת ההתקף האסתמטי, כאשר קוטר דרכי הנשימה מוקטן רק באופן חלקי, הרופא שבודק את הילד לא שומע צפצופים בריאות, ואין ביכולתו לדעת אם מדובר בהתחלה של התקף אסתמה. גם לאחר כמה ימים, כאשר הרופא שומע גם צפצופים וגם חרחורים בריאות, קשה לו לדעת מהבדיקה על ידי הסטטוסקופ, האם מדובר באסתמה או בדלקת ריאות. גם רופא הרנטגן הבודק את צילום החזה בשלב זה, לא יכול, ברוב המקרים, להבחין אם מדובר במצב של ליחה בצינורות הנשימה (התקף אסתמה) או בדלקת בתוך שלפוחיות האוויר (דלקת ריאות).
הרופא הרנטגנולוג יעדיף לתאר בתשובתו את מה שהוא רואה כ-"תסנינים בשתי הריאות". הרופא שיקבל את התשובה, שאין באפשרותו לדעת בוודאות אם אחד ה"תסנינים" אינו מעיד על התחלה של דלקת ריאות, יעדיף לתת כיסוי אנטיביוטי - למרות שהסיכוי לדלקת ריאות הוא קטן ביותר.

מי שצריך להחליט שהילד התחיל התקף אסתמה הם ההורים או הנער/נערה הבוגרים
על ההורים להכיר את התהליך שעובר הילד שלהם:
ברגע שהילד מפתח נזלת ומתחיל להשתעל, כשהשיעול מזכיר להורים התחלה של התקף אסתמה, ובמיוחד אם הוא חוזר מספר פעמים ביום (יותר מ- 5 פעמים באותו יום), עליהם להסיק שהילד מפתח התקף אסתמה, ולהתחיל מיד בטיפול, לפי תכנית הפעולה שצריכה להיות מוכנה אצלם מראש - גם מבלי לחכות לאישור הרופא!
כאשר ההורים מתחילים בטיפול מוקדם, לפני שצינורות הנשימה נסגרים באופן ניכר, התרופות יכנסו טוב יותר לריאות וההתקף יעבור מהר.
אם ההורים יאחרו לתת טיפול, וצינורות הנשימה יגיעו לדרגת חסימה גדולה, התרופות (הניתנות במשאפים) לא יצליחו להיכנס לריאות, ויהיה קשה יותר להתגבר על ההתקף. במצב כזה, צריך יהיה להשתמש בתרופות במנות גדולות יותר ולפרקי זמן ממושכים יותר, כדי להתגבר על ההתקף.


מה גורם לכל השינויים בצינורות הנשימה בזמן התקף של אסתמה?

מקור השוני בין ילד שיש לו רגישות בדרכי הנשימה לבין ילד שאין לו רגישות כזאת - נמצא בדופן צינורות הנשימה.
בתוך הדופן הפנימית (הרירית) של צינור הנשימה נמצאים תאים מסוימים (תאי מאסט), הקיימים אצל כל האנשים. אצל חלק מהאנשים תאים אלה רגישים במיוחד (כלומר: חלשים ושבירים), כך שכאשר פוגע בהם גורם חיצוני (רשימת הגורמים תפורט בהמשך), הם נהרסים, ומפרישים לתוך חלל צינור הנשימה חומרים פעילים (מדיאטורים = מתווכי דלקת), הגורמים לכל התופעות שהוזכרו קודם (התכווצות השרירים סביב צינורות הנשימה, נפיחות הדופן והפרשת הריר, הגורמים לתופעות של קוצר נשימה, שיעול וצפצופים).


כיצד ניתן למנוע את הופעת ההתקף האסתמטי?

יש שני כיוונים למניעת ההתקף האסתמטי:

  • אפשרות של תיקון התקלה בגוף שגורמת להיווצרות התאים הרגישים.
  • למנוע מגורמים חיצוניים הידועים כמעוררי התקף לחדור לתוך צינורות-הנשימה.

האם אפשר לתקן את התאים הרגישים?

כתוצאה מקלקול פנימי מתחיל הגוף לייצר תאים רגישים (שהם למעשה ביטוי של אלרגיה):

  • לפעמים יוצר הגוף תאים מאוד רגישים, וכל גורם חיצוני הנמצא בסביבה מפעיל אותם (פירוט הגורמים המעוררים התקף בהמשך). במקרה זה, הילד כל הזמן חולה.
  • לפעמים יוצר הגוף את התאים הרגישים רק במידה קלה, כך שרק גורם חיצוני בכמות גדולה מאוד (כמו: שינוי קיצוני במזג האוויר) יפעיל אותם, אולם כאשר הגורם החיצוני קיים רק במידה קטנה - הוא לא יגרום לכל בעיה.
  • לפעמים יוצר הגוף סדרה של תאים תקינים לחלוטין, והילד בריא.

כשם שהגוף מייצר תאים רגישים, כך יש לו מנגנון בקרה, האחראי על תיקון תאים רגישים אלה:

  • כאשר הקלקול בתאים הוא קל - תהיה גם המחלה קלה. במצב זה יגלה מנגנון ההגנה של הגוף את התקלה במהירות, יתקן אותה והילד יבריא.
  • ככל שהתקלה קשה יותר, תהיה המחלה קשה וממושכת יותר. אך בסופו של דבר ימצא מנגנון ההגנה של הגוף את רוב התקלות, יתחיל לייצר תאים תקינים, והמחלה תחלוף.

אין באפשרותנו לעצור את תהליך יצירת התאים הרגישים, אך בעזרת הניסיון הנצבר והכרת המהלך הטבעי של המחלה, אפשר להעריך כמה זמן תמשך המחלה אצל כל ילד.
יש לציין שכל התיאור של התאים הרגישים נועד לנסות ולפשט מנגנונים פנימיים מאוד מסובכים, ואין הוא תיאור מדעי מוכח בכל שלביו.

טיפול מונע לחיזוק דופן התא
קיימת אפשרות לחיזוק דופן התא, על ידי טיפול מונע. זהו תהליך מתמשך, מכיוון שבכל יום נוצרים בגוף תאים חדשים, וצריך לחזק אותם מידי יום ביומו.
מכאן, שאם מפסיקים את הטיפול המונע ולו גם ליום אחד בלבד, הרי שהתאים שנוצרו באותו יום לא קיבלו את החיזוק, והגורמים החיצוניים, הנמצאים כל הזמן בסביבה, יכולים להפעילם ולגרום להם להתחיל לייצר ולשחרר לסביבה את החומרים הפעילים הגורמים להתקף.

עד מתי, איפוא, צריך להמשיך בטיפול המונע?
יש להמשיך בטיפול עד שהגוף יתחיל לייצר בעצמו תאים חזקים ולא רגישים. מתי קורה הדבר?
בהתאם לחומרת האסתמה, יש תחנות יציאה שונות ממצב המחלה:
תחנת יציאה ראשונה מתרחשת בגיל 3-2 שנים. בגיל זה מבריאים כל הילדים שאינם אסתמטיים, אשר כל בעייתם הייתה למעשה, העובדה שנולדו עם צינורות נשימה בעלי קוטר קטן. בזמן הצטננות (זיהום ויראלי של דרכי הנשימה) נסתמים צינורות הנשימה הקטנים על ידי הריר הסמיך שבתוכם, והילד "מצפצף", משתעל, ומתקשה בנשימה. כאשר הילד גדל, גדל גם הקוטר של צינורות הנשימה.
לקראת גיל 3-2 שנים קוטרם גדול דיו, כך שגם אם הדופן של צינור הנשימה מתנפח - צינור הנשימה לא ייסתם, ולא יתפתח התקף של קוצר נשימה וצפצופים.


כיצד למנוע מגורמים מעוררי התקף לחדור לצינורות הנשימה?

גורמים רבים ושונים יכולים לחדור לדרכי הנשימה, להפעילם ולגרום לכך שתאי הדלקת שבתוכם יפרישו חומרים פעילים, אשר יגרמו להתכווצות דרכי הנשימה, לנפיחות הדופן שלהם ולהפרשת ריר סמיך לתוכם.
הגורמים החיצוניים החשובים המעוררים התקפי אסתמה ניתנים לחלוקה ל- 5 קבוצות עיקריות:

  1. שינויים במזג אוויר.
  2. הצטננות.
  3. מאמץ גופני.
  4. אבק וחומרים אלרגניים.
  5. מצבים נפשיים.

שינויים במזג האוויר

כאשר אוויר קר או אוויר יבש חודר לדרכי הנשימה, הוא פוגע בתאים הרגישים וגורם להתקף אסתמטי.
כיצד לשמור את הילד מפני חשיפה לאוויר קר או יבש?

  • קירור הבית באמצעות מזגן גורם גם לקור וגם ליובש.
    • אם מוציאים ילד מחדר אמבטיה שבו יש חום ולחות לתוך חדר קר ויבש (חדר שעבר קירור ניכר על ידי מזגן) - הילד יקבל התקף.
    • אם ביום חם ולח נכנס ילד הביתה, כשבבית פועל מזגן, הגורם לקור ויובש - הוא עלול לקבל התקף.
    • אם ילד נכנס למכונית אחרי בילוי על חוף הים והוא יושב מול מזגן המכונית - יחדור אוויר קר לדרכי הנשימה שלו והוא עלול לקבל התקף.
    רק על ידי קירור הדרגתי של החלל שאליו נכנס הילד, לדרגת קור לא גבוהה, תימנע פגיעה בריאות.
  • חימום החדר בחורף גורם ליובש. חדירה מהירה או ממושכת של אוויר יבש לדרכי הנשימה של הילד עלולה לגרום להתקף אסתמה. לכן, כאשר מחממים את החדר, צריך לדאוג ללחות - על ידי שימוש במכשירי אינהלציה קרים או חמים (עד שהאדים הנפלטים מהמכשיר מגיעים לאף, הם מגיעים לאותה טמפרטורה, בין אם המכשיר פולט אדים קרים ובין אם חמים).

הצטננות

מרגע שהילד אובחן כסובל מרגישות-יתר של דרכי הנשימה, הרי שבכל פעם שהוא נדבק על ידי וירוסים של דרכי הנשימה - הוא עלול לקבל התקף של שיעול, צפצופים וקוצר נשימה.
זיהומים ויראליים של דרכי הנשימה הגורמים להצטננות, הם הגורמים העיקריים המעוררים התקפי שיעול וצפצופים בילדים, במיוחד בילדים מתחת לגיל 3 שנים. כאשר הווירוס חודר לאף, הוא גורם לנזלת (שאותה אנחנו יכולים לראות), אך בה בעת חודר הווירוס גם לתוך הריאות, ושם הוא גורם, בין השאר, לליחה שמתבטאת בשיעול, ובהמשך לשאר תסמיני האסתמה, כולל צפצופים וקוצר נשימה.

איך אפשר להגן על ילד קטן מפני הצטננות?

  • מומלץ לשלוח את הילד לגן שבו רק מעט ילדים
    • אם נשלח ילד קטן (מתחת לגיל שנתיים) לגן עם 40 ילדים, הוא יהיה חשוף להידבקות מכל אחד ואחד מהם, ולהצטנן פעמים רבות. ככל שיהיו פחות ילדים בגן, יקטנו מכפלות הסיכון להידבקות.
    • מומלץ לשלוח את הילד לגן ילדים בגיל מאוחר ככל האפשר כיוון שמתחת לגיל שנה-שנתיים, קוטר צינורות הנשימה אצל ילד עם רגישות בדרכי הנשימה קטן מאוד, הרי שבכל הצטננות – ובגן הילדים, כאמור, חשוף הילד להידבקות - עלולים צינורות הנשימה הקטנים הללו להיסתם על ידי הליחה והילד יתחיל להשתעל ולצפצף. אחרי גיל 3-2 שנים, כשקוטר צינורות הנשימה גדל במידה כזו שאין סכנה שייסתם בזמן הצטננות, רק אז כדאי לשלוח את הילד הרגיש לגן הילדים.
  • מומלץ לבחור גן מרווח ומאוורר היטב
    ככל שהגן יהיה גדול יותר ומאוורר טוב יותר, כך יהיה נפח הפיזור של הווירוסים גדול יותר (בזמן התעטשות, מתפזרים הווירוסים עד למרחק של כ- 4 מטר מהמתעטש), והסיכון להידבק יקטן. מומלץ שלא לשלוח את הילד הרגיש לגן הנמצא בחדר קטן (כמו חדר במרתף), ללא חלונות או עם חלון בודד הסגור כל החורף, כי אז הסיכון להידבק ולהצטנן גדול בהרבה. בקיץ, כשהילדים נמצאים שעות רבות בחצר, הם פחות מדביקים זה את זה.
  • מומלץ למנוע מגע בין הילד הרגיש לילדים או למבוגרים מצוננים
    בכל פעם שילד או מבוגר משתעל בקרבת הילד הרגיש, חודרים הווירוסים מהמצונן לילד הרגיש, ועלול להתפתח התקף.
    • צריך להשתדל להתרחק מילדים וממבוגרים מצוננים.
    • לא לשלוח את הילד הרגיש לביתו של חבר מצונן, ולא להזמין אל הילד הרגיש חבר מצונן.
    • כמו כן, לא לתת לאח הגדול החוזר מהגן כשהוא מצונן, לישון באותו חדר שבו ישן הילד האסתמטי.
    • אם האם או האב מצוננים, במיוחד אם מדובר בתינוק קטן, צריך לשים מסיכת מנתחים על הפנים, כדי שלא להדביק את הילד.
  • ביום הראשון להצטננות מומלץ להישאר בבית
    אם הילד התעורר בבוקר עם נזלת חזקה ומתחיל להשתעל, והאם מרגישה שהוא עומד לפתח התקף - רצוי שלא לשלוח את הילד באותו בוקר לגן, ויש להתחיל מיד בטיפול התרופתי נגד התקף, לפי ההוראות הרשומות בטבלת ההוראות לטיפול בהתקף (בהמשך).
    ביום הראשון, יש לתת את הטיפול מידי 3 שעות. אם אין אפשרות להשאיר את הילד בבית באותו יום, יש להגיע לגן מידי 3 שעות, ולתת לילד את הטיפול בגן.

אבק וחומרים אלרגניים

גורמים רבים ושונים יכולים לעורר התקף אצל ילדים רגישים, חלקם נמצאים בתוך הבית (נבגים, עובש, פטריות, קרדית האבק וכו') וחלקם מחוץ לבית (אבקני פרחים).

  • קרדית אבק הבית
    הגורם האלרגני העיקרי הגורם להתקפים בתוך הבית הוא חרק זעיר בשם קרדית אבק-הבית.
    קרדית אבק הבית הוא חרק זעיר, הקטן פי 500 מנמלה, הזקוק ללחות לשם קיומו. הקרדית ניזונה מעובש וכן מקשקשים הנושרים מהעור. כאשר חרק זה או חלקים הקשורים באותו חרק חודרים לדרכי הנשימה - יופיע התקף.
    כדי להקטין את כמות קרדית אבק הבית בתוך הבית, צריך לנקוט באמצעים הבאים:
    • מאחר שהקרדית יכולה להתפתח רק בתנאים של לחות, צריך לגרום לכך שהמצעים יהיו כל הזמן יבשים. זאת ניתן לעשות על ידי חשיפת המצעים לשמש, החלפת הסדינים, הציפות והציפיות (לשמיכה ולכרים) לעיתים קרובות, וכן על ידי שאיבה של האבק מהחדר לעתים קרובות.
    • קיים בשוק תרסיס מיוחד נגד קרדית אבק הבית, בשם "אקרדאסט", שמחסל את הקרדיות. אפשר לרסס את חדרו של הילד אחת לכמה חודשים (לפני שמחזירים את הילד לחדר, צריך להמתין 3 שעות לאחר הריסוס ולאוורר את החדר היטב).
    • יש כיסויים מיוחדים העשויים מחומר בלתי חדיר לקרדיות, לציפוי הציפה, הסדין או המזרון, כך שקרדית אבק הבית לא תוכל לצאת מתוכם לחדר.
  • עישון סיגריות
    עשן סיגריות החודר לתוך צינורות הנשימה גורם לגירוי המביא להתכווצות של צינורות הנשימה. במיוחד רגישים ילדים קטנים, שקוטר צינורות הנשימה שלהם צר במיוחד והם נסתמים כשהם באים במגע עם עשן סיגריות. לאמהות מעשנות יש סיכוי גדול יותר ללדת ילד עם אסתמה. לילדים גדולים כדאי לא לעשן, ולא להימצא בקרבת ילדים מעשנים.
  • שערות של בעלי חיים
    מגע ממושך (שעות רבות) עם שערות של כלב או חתול (או מגע עם רוק של חתול) יגרום לילד שיהיה אלרגי לכלבים ולחתולים. אם הכלב היה בבית לפני שהילד נולד, אפשר להשאיר את הכלב בבית, כיוון שבגיל צעיר הילד יכול להתאים את מערכת החיסון שלו לשערות של הכלב או החתול ולהתחסן נגדן. אך אם מכניסים כלב או חתול לבית אחרי שהילד נהיה רגיש - הוא יפתח רגישות לשערות של הכלב אם הוא יהיה במגע ממושך איתו, ובכל פעם שיפגוש כלב - יהיה לו התקף.
  • אבקת פרחים
    מחוץ לבית מומלץ לא לשבת מתחת לעץ בעונת הפריחה בשלב שבו העץ עמוס באבקת פרחים. ילד שיישב מתחת לעץ פקאן, זית, ברוש וכד', יפתח רגישות נגד האבקות של אותם עצים, ובשנה שלאחר מכן, כאשר יבוא במגע עם אותן אבקות, יופיע בעקבות המגע התקף של שיעול וקוצר נשימה.

האם אפשר להתחסן נגד הגורמים המעוררים את ההתקף האסתמטי?
לצערנו, במקרים רבים החיסון נגד הגורמים השונים המעוררים התקף אסתמטי אינו יעיל.
לרוב, כשבודקים בעזרת טסטים אלרגיים למה הילד רגיש, מוצאים רגישות נגד קרדית אבק הבית ועוד מספר גורמים. ככל שבודקים יותר דברים - מוצאים רגישויות ליותר חומרים. רק לחלק מהגורמים יש חיסון יעיל. הטסטים האלרגיים נעשים כנגד חומרים המוכרים כגורמים להתקף, והם אינם כוללים בהכרח אותו חומר מיוחד הנמצא בתוך ביתו של הילד הנבדק, אשר כנגדו ייתכן והילד פיתח רגישות.
כל ילד מפתח רגישות כנגד החומרים שאיתם הוא בא במגע. רוב החומרים שהילד מפתח כנגדם רגישות נמצאים בתוך הבית שבו הוא גר. לכן, כשנכנסים לדירה חדשה עם רהיטים חדשים (ולא חשוב באיזה מקום) יש תקופה שבה הילד ירגיש טוב יותר, ולא יהיו לו התקפים, עד אשר יפתח רגישות לגורמים החדשים הנמצאים בבית החדש.


מאמץ גופני

מאמץ גופני לאורך זמן יכול לגרום להתקף של קוצר נשימה ושיעול.
בדרך כלל, מאמץ גופני עם הפסקות אינו גורם להתקפים. מאמץ גופני (כמו ריצה ממושכת) באוויר קר ו/או יבש עלול לגרום לקוצר נשימה ניכר, ואילו ריצה באוויר חם ולח תגרום להרבה פחות שיעול או קוצר נשימה.
מומלץ לאפשר לילד לבצע פעילות גופנית (כולל פעילות גופנית במאמץ) במסגרת בית הספר או בחוגים, אבל חשוב להיערך בהתאם:

  • לפני מאמץ ניכר (כמו ריצה ל-2,000 מטר) מומלץ ליטול 2 לחציות ונטולין או בריקלין, ואז ברוב המקרים אפשר יהיה לסיים את הריצה כמעט ללא שיעול או קוצר נשימה.
  • לפני ריצה ל-500 מטר, כאשר לא ברור אם הדבר עלול לגרום לילד לקוצר נשימה, אפשר שלא לקחת תרופות לפני הריצה, אולם צריך שיהיה ברשותו משאף בריקלין או ונטולין, שיוכל להיעזר בהם אם יתפתח התקף לאחר הריצה.

יש להרשות לילדים הגדולים (בתיכון) לנסוע לטיולים במסגרת בית הספר, בכפוף ל- 3 תנאים:

  1. הנער לוקח איתו את המשאפים לטיול והוא יודע להשתמש בהם נכון (יש לצייד אותו בהנחיות מדויקות מה לעשות במקרה ומתפתח התקף, אילו תרופות ליטול ובאיזה סדר).
  2. מדריך הטיול יודע שמדובר בילד עם בעיות בנשימה, ואם הילד יתלונן על קושי בנשימה - על המדריך להתחשב בדבריו, ולאפשר לו להימנע מלהשתתף במאמץ המתוכנן.
  3. לילד או למדריך יש טלפון נייד, שבאמצעותו יוכלו להתייעץ עם ההורים מה לעשות בזמן החמרה במצב, או להזמינם לקחת את הילד מהטיול אם המצב מחמיר עוד יותר.

יש לציין שבדרך כלל אין כל בעיות לנערים ולנערות, והמשאפים נלקחים רק ליתר ביטחון.


מצבים נפשיים

בכי, כעס, רוגז או צחוק יכולים, כל אחד בנפרד, לגרום להתקף של קוצר נשימה. רצוי למנוע מהילד להיקלע למצבים בהם הוא בוכה, כועס או מתרגז בעוצמה שעלולה לעורר התקף. אשר לצחוק, כדאי לתת לילד לצחוק ככל רצונו, גם אם כתוצאה מכך יתפתח שיעול.


גורמים נוספים

גורמים רבים נוספים יכולים לגרום להתקף אסתמה. להלן מס' דוגמאות:

  • דברי מאכל
    • אצל ילד בעל רגישות מוכחת לחלב, גם כאשר תגיע לפיו טיפה אחת של חלב – הוא מיד יקיא, ישלשל, ותופיע אצלו פריחה ונפיחות בפנים. אם לילד יש גם אסתמה - יופיע אצלו קוצר נשימה. מי שאין לו רגישות מוכחת לחלב, יכול לשתות חלב כמה שהוא רוצה, והדבר לא יחמיר את מצב האסתמה שלו.
    • ילד הרגיש לחמאת בוטנים יגיב בצורה דומה, ואם יש לו גם אסתמה - יופיע התקף אסתמה. בניגוד למצב השורר בחו"ל, יש בארץ רק מעט ילדים הרגישים לבוטנים. מי שידוע כרגיש לבוטנים ויש לו גם אסתמה - צריך להימנע מלאכול כל דבר המכיל בוטנים, כולל במבה.
    • יש החושבים שאכילת ה"במבה" בישראל כבר בגיל מאוד צעיר, גרמה לילדי ישראל להיות מחוסנים כנגד בוטנים. אך ככל הנראה, הסיבה היא שהבוטנים הנמצאים בבמבה נהרסים בתהליך הייצור ולכן אינם גורמים לאלרגיות.
    • יש גם רגישות לצבעי מאכל, בעיקר לצבע הצהוב, אך גורם זה איננו מהוה גורם חשוב כמעורר התקפים.
  • ריח של בושם.
  • ריח של צבע.
  • עשן של מדורות.

הטיפול התרופתי באסתמה

אין תורה כתובה וברורה כיצד לטפל באסתמה בילדים קטנים. ההמלצות מתבססות על ידע וניסיון אישי של כל רופא.
ההמלצות הכלליות שיפורטו בהמשך מתבססות על הידע והניסיון שלי. כאשר מקפידים על הטיפול - הילד מבריא. המלצות הטיפול הרשומות בהמשך אינן מהוות המלצה לטיפול בכל ילד, אלא הן דוגמה לטיפול שאני מציע לילדים שבטיפולי.
בכל מקרה יש להיוועץ ברופא המטפל!


איך לטפל בהתקפי אסתמה?

כדי להשתלט על האסתמה בכלל ועל ההתקף האסתמטי בפרט חשוב להקפיד על שני דברים:

  • לטפל בהתקף בתרופות שיחזירו את צינורות הנשימה למצבם התקין (= טיפול בהתקף חד).
  • לתת טיפול תרופתי מונע שיחזק את דופן צינור-הנשימה, ובכך ימנע התקפים (= טיפול מונע).

טיפול תרופתי בהתקפי אסתמה חדים
ילד יקבל טיפול תרופתי בזמן התקפים בלבד, במקרים הבאים:

  • ההתקפים שלו מופיעים לעתים רחוקות (פעם בחודש או בכמה חודשים).
  • ההתקפים מגיבים תוך זמן קצר (יום יומיים) בצורה טובה לטיפול התרופתי.
  • בין התקף להתקף חולפת תקופה ארוכה (יותר מ- 4 שבועות) שבמהלכה הילד בריא לחלוטין וללא כל תסמיני מחלה.

במקרה זה, חשוב לזהות את הסימנים הראשונים להופעת ההתקף המתקרב, ולהתחיל מיד בטיפול התרופתי. לאחר כמה ימי טיפול תרופתי, כשההתקף עובר, אפשר להפסיק את הטיפול - עד להתקף הבא.

הטיפול בהתקף החד
מומלץ להתחיל בטיפול עם הופעת הסימנים הראשונים להתקף, עוד לפני שמתפתחת חסימה קשה בדרכי הנשימה, שלא תאפשר לתרופות להיכנס לתוכן.
ההורים הם אלה שצריכים להחליט שמדובר בהתחלה של התקף אסתמה, והם אלה שצריכים להתחיל בטיפול התרופתי בעצמם, לפי התכנית הטיפולית שיש ברשותם, גם מבלי לקבל אישור מהרופא המטפל.
הטיפול בהתקף מורכב משילוב של שתי קבוצות של תרופות:

  • תרופות הפותחות את דרכי הנשימה
    בריקלין או ונטולין הן התרופות העיקריות בקבוצה זו.
    מדובר בשתי תרופות שונות, העושות אותה פעולה. התרופות קיימות בצורה של סירופ, משאפים ואינהלציות, אך עדיף לתת אותן ישירות לריאות באמצעות משאף עם ספייסר (ספייסר הוא מיכל קטן שלתוכו מחדירים מצד אחד את התרופה, ומצידו השני הילד שואף את התרופה לתוך הריאות שלו באמצעות שסתום או מסיכה).
    במקרים קשים במיוחד, בעיקר כאשר יש צורך במתן חמצן, משתמשים בתרופות הניתנות באמצעות מכשירי אינהלציה חשמליים.
    כאשר משתמשים בתרופות נשאפות, כמות התרופה הנכנסת לגוף היא הרבה יותר קטנה מזו הניתנת באמצעות סירופ דרך הפה, ולכן קשורות התרופות הנשאפות בהרבה פחות תופעות לוואי שליליות.
    תופעות הלוואי העיקריות של בריקלין וונטולין הן: עצבנות, אי שקט, דופק מהיר ורעד בידיים. תופעות אלה קורות רק אם נותנים לילד כמויות גדולות מידי של התרופה לאורך זמן. תינוקות קטנים רגישים יותר לבריקלין או לוונטולין מילדים גדולים יותר, והם מגיבים בעצבנות ובדופק מהירים יותר.
    צריך להתייחס לבריקלין או לוונטולין כאל תרופות סימפטומטיות, כלומר: תרופות שמטפלות רק בסימני המחלה, ולא במחלה עצמה (כמו אקמול, שהוא טיפול סימפטומטי לחום. הוא מוריד את החום הגבוה אך לא מרפא את המחלה שבגללה נגרם החום).
    כך גם בריקלין או ונטולין - מקטינים את השיעול, את הצפצופים ואת קוצר הנשימה, אך אין ביכולתם לתקן את המצב שגרם להופעת הצפצופים, אלא רק להקל על סימני ההתקף.
  • תרופות המונעות את ההתקפים
    התרופות שבהן משתמשים גם בזמן התקפים הן בודיקורט 200 או פליקסוטייד 125 (ראה הסבר ותאור בפרק הדן בטיפול המונע).

איך עוצרים התקף אסתמה?
כדי לעצור התקף אסתמה חד, מומלץ להשתמש בשילוב של תרופות הפותחות את דרכי הנשימה עם תרופות מונעות.
כאשר מטפלים בהתקף אך ורק באמצעות תרופות פותחות, הרי שלאחר שהתרופות יגרמו לפתיחה של צינורות הנשימה, יתחיל הגוף לנטרל את התרופה, עד שצינורות הנשימה ייסתמו מחדש, ושוב נאלץ לפתוח אותם בעזרת אותן תרופות פותחות.
בסופו של דבר, עלול ההתקף להחמיר והילד יגיע לאשפוז; או שתתפתח דלקת ריאות; או שהגוף עצמו (לאחר הרבה ימים) יצליח להתגבר על ההתקף.
כדי להגיע לשליטה מהירה ומוחלטת על ההתקף, מומלץ לתת קודם תרופה הפותחת את דרכי הנשימה (בריקלין או ונטולין), ומיד לאחר מכן תרופה השומרת את דרכי הנשימה פתוחות (בודיקורט או פליקסוטייד), בהתאם להוראות הרשומות ב"טבלת ההוראות" שמתוארת למטה.
אם התרופות הפותחות (ונטולין או בריקלין) יינתנו פעמים רבות ובאופן תכוף מדי, יופיעו אצל הילד תופעות הלוואי הקשורות בהן (רעד בידיים, דופק מהיר, עצבנות ואי שקט).
אם נמתין כמה שעות ואז נשתמש שוב בתרופות הפותחות, נצליח לפתוח עוד צינורות נשימה, ואם נוסיף לאחר מכן סטרואידים נשאפים (בודיקורט או פליקסוטייד) - שוב נשמור את צינורות הנשימה פתוחים.

טבלת הוראות לשימוש בתרופות בהתקף
בטבלת ההוראות שמומלצת על ידי, מפורט סדר נטילת התרופות.
יש טבלאות שונות בהתאם לגיל הילד ובהתאם לתרופות שבהן משתמשים. לדוגמה, ב"טבלה לטיפול באמצעות בודיקורט בילדים קטנים" כתוב כך:

  • ביום הראשון לטיפול יש לתת לילד טיפול בבריקלין (2 לחיצות) ובהמשך בבודיקורט 200 (לחיצה אחת). את הטיפול יש לתת 4 פעמים ביום, מידי 4-3 שעות, בשעות העירות.
  • ביום השני יש לתת אותו טיפול, אבל רק 3 פעמים ביום.
  • ביום השלישי יש לתת לילד רק בודיקורט, 3 פעמים ביום.
  • ביום הרביעי יש לתת לילד בודיקורט בלבד, 2 פעמים ביום, להמשיך בטיפול הנ"ל עוד כמה ימים ולהפסיק.

לפי אותה טבלה, יש גם אפשרות למתן "טיפול מוגבר", שבו כל שלב בטיפול נמשך יומיים ולא יום אחד טיפול מוגבר נותנים לתינוקות קטנים (מתחת לגיל 9-6 חודשים), ובהתקפים קשים במיוחד.
מי שצריכים להחליט על התחלת מתן התרופות לילד, הם ההורים, המכירים את ילדם הכי טוב, אך לא לפני שקיבלו הדרכה על המחלה ועל הטיפול בה.
במידה והטיפול הראשוני לא מצליח לעצור מיד את ההתקף, כדאי לפנות לרופא או לרופא המומחה, כדי שיבדקו מדוע הטיפול לא עזר.


איך לתת טיפול תרופתי מונע קבוע?

ילד יקבל טיפול תרופתי מונע, אם בחודשים האחרונים יש לילד יותר ימים עם תסמיני אסתמה (שיעול, כחכוח, צפצוף, ליחה וקוצר נשימה) מאשר ימים ללא תסמינים.
ילד שנקלע למצב כזה, צריך לקבל טיפול מונע קבוע לתקופה מסוימת (אפשר להתחיל עם טיפול לחודש וחצי - חודשיים).
במידה וכל התקופה עוברת ללא כל התקף, אפשר לנסות להקטין את המינון של התרופה, או להפסיק את מתן התרופה בכלל, ולעקוב אחר המצב:

  • אם במצב של טיפול מונע במינון נמוך יותר או ללא טיפול כלל, הילד יעבור פרק זמן של למעלה מ- 4 שבועות ללא התקף, אפשר יהיה לעבור לתכנית של טיפול רק בזמן התקפים.
  • אם במצב של טיפול מונע במינון נמוך יותר או ללא טיפול כלל, יתרחש התקף בתוך פחות מ- 4 שבועות מההתקף הקודם, ותחול החמרה במצב הילד, יהיה עליו לחזור ולקבל טיפול מונע קבוע.

טיפול תרופתי מונע באסתמה
כדי להבין טוב את ההיגיון שעליו מבוסס הטיפול המונע, יש לקרוא קודם את הפרקים הקודמים המדברים על תאי הדלקת הרגישים.
טיפול מונע באסתמה נועד לחזק את הדופן של תאי הדלקת הרגישים, כדי שהם לא יופעלו ולא יפרישו לגוף חומרים פעילים הגורמים להתקף אסתמה ולהמשך המחלה.
חיזוק הדופן של התאים הרגישים הוא תהליך מתמשך. מאחר שבתוך צינורות הנשימה נוצרים מידי יום ביומו תאים חדשים, יש לתת את הטיפול המונע יום יום. אם מפסיקים את הטיפול המונע ולו ליום אחד – קיים סיכון שהתאים שנוצרו באותו יום, ולא קיבלו את החיזוק המונע, יופעלו על ידי הגורמים החיצוניים הנמצאים כל הזמן בסביבה. עקב כך, עלולים התאים המופעלים להתחיל לייצר את החומרים הפעילים (מתווכי הדלקת) שלהם, לשחררם לסביבה, ובכך לגרום להתקף האסתמה.

אם המחלה משולה לגשם - הטיפול המונע משול למטרייה

  • אם יורד גשם פעם בחודש-חודשיים - לא צריך מטרייה (וההקבלה: אם יש התקף אסתמה לעתים רחוקות - לא צריך לתת טיפול מונע).
  • אך אם מתחיל לרדת גשם יום יום (כלומר, אם תסמיני האסתמה מופיעים מידי יום) - יש לפתוח את המטרייה ולהחזיק בה מעל לראש (כלומר, צריך ליטול תרופות לטיפול מונע באופן קבוע).
  • אם בכל פעם שמנסים לסגור את המטרייה - נרטבים, סימן שהגשם ממשיך וצריך להמשיך ולאחוז במטרייה בהתמדה (ובהקבלה: אם בכל פעם שמפסיקים את הטיפול המונע - ההתקף חוזר תוך זמן קצר, יום או כמה ימים - צריך להמשיך בטפול המונע).
  • מי שמחזיק את המטרייה היטב - לא יירטב (כלומר, מי שנוטל את התרופות בבוקר ובערב ולא שוכח ליטול אותן אף פעם - יהיה בריא כל הזמן).
  • אך מי שפותח וסוגר את המטרייה לסירוגין בזמן שהגשם ממשיך לרדת - יהיה כל הזמן קצת רטוב (כלומר, מי שלא מתמיד בנטילת הטיפול המונע - יהיה כל הזמן קצת חולה).
  • עד מתי צריך להחזיק את המטרייה? עד שיגמר הגשם (ולענייננו: עד מתי צריך להמשיך בטיפול המונע? עד שהילד נשאר בריא וללא התקף גם ללא הטיפול המונע).
  • אם מחזיקים את המטרייה מספר חודשים ולא יורד יותר גשם - ייתכן שהגשם חלף ואפשר לנסות ולסגור את המטרייה (ולענייננו: מי שקיבל טיפול מונע במשך חודשיים ויותר ובמשך כל התקופה לא היו לו התקפים - יכול לנסות להוריד את מינון התרופה, או להפסיק את הטיפול. במיוחד בקיץ).
  • מי שמחזיק את המטרייה רק בחלק משעות היום (כלומר, מי שלוקח את הטיפול המונע באופן לא סדיר) - לא יהיה מוגן מפני הגשם (משמע: ימשיך לסבול מתסמיני האסתמה).
  • גם מי שמחזיק את המטרייה בצורה לא נכונה (כלומר, מי שלא מקבל את הטיפול המונע בצורה נכונה, מבחינה טכנית) - לא יהיה מוגן מפני הגשם (כלומר, התרופה לא תיכנס לתוך צינורות הנשימה, לא תחזק את התאים הרגישים, והמחלה תימשך או אפילו תחמיר).
  • אך מי שמחזיק את המטרייה היטב, ומתמיד להחזיק בה בבוקר ובערב - יישאר יבש לחלוטין (שפירושו: מי שנוטל את הטיפול המונע גם בבוקר וגם בערב, בטכניקה נכונה, יהיה כל הזמן בריא).

אם הילד לא מגיע למצב של בריאות מוחלטת - עליו לחזור לרופא המומחה, כדי שיבדוק את סיבת התקלה בטיפול. ברוב המקרים מדובר בתקלה טכנית הקשורה בספייסר או במשאף, הניתנת לתיקון בקלות יחסית והילד מבריא.

באילו תרופות מונעות אנחנו משתמשים (אילו מטריות יש ברשותנו)?
יש רק שתי קבוצות של תרופות מונעות הנמצאות בשימוש:

  • סטרואידים נשאפים (בודיקורט או פליקסוטייד)
    משאף בודיקורט ניתן על ידי לילדים משנת 1983. במשך 23 שנים קיבלו את הטיפול אלפי ילדים, רובם מתחת לגיל 3 שנים, באמצעות משאפים עם ספייסר, והטיפול נמצא יעיל ולא היה כרוך בתופעות לוואי. קבוצת ילדים אחת קיבלה ממני טיפול בבודיקורט באופן קבוע במשך 5 שנים רצופות. בילדים אלה הוכח כי הטיפול בבודיקורט אינו גורם לכל תופעת לוואי, כולל חוסר השפעה שלילית על הגדילה לגובה של הילדים.
    חוקרים אחרים הראו שגם 10 שנות טיפול לא גרמו לירידה בשיעור הגדילה לגובה בילדים. בזכות ניסיוני הגדול בשימוש בבודיקורט, אני חבר בצוותים בינלאומיים הקובעים את מדיניות הטיפול באסתמה בילדים בעולם.
    כאמור, תופעת הלוואי המדאיגה ביותר בילדים היא האפשרות של פגיעה בגדילה לגובה. אם נוטלים טיפול בסטרואידים נשאפים באמצעות ספייסר (נבוצ'יימבר או אארוצ'יימבר), כמות התרופה החודרת לגוף היא מינימלית.
    לדוגמה: 100 לחיצות של בודיקורט 50 (או 25 לחיצות של בודיקורט 200), שוות בכמות הסטרואידים שבהן לכמות הסטרואידים הנמצאת בכדור אחד של בטנזול או פרדניזון. רק 2% מהבודיקורט הנכנס לתוך הנבוצ'יימבר נכנס לגוף. הרוב נכנס לריאות, ורק חלק קטן מהתרופה נספג דרך רירית הפה לדם. 90% מכמות הסטרואידים המגיעה לדם - מנוטרלת בפעם הראשונה שהדם עובר דרך הכבד (הדם עובר דרך הכבד כ- 90 פעם בדקה). מכאן אפשר להבין, כי מי שמשתמש בסטרואידים הנשאפים, מכניס לגופו כמויות זעירות ביותר של סטרואידים, שאינן מזיקות.
    פליקסוטייד 125 היא הסטרואיד הנשאף השני שיש ברשותנו. יש ניסיון גדול ומצוין במתן תרופה זו באמצעות משאפי אבקה, ופחות ניסיון בשימוש במשאפים רגילים עם ספייסר. לאחרונה גבר השימוש בתרופה זו בילדים קטנים, ונראה שהתוצאות מעודדות ודומות לאלה שנצפו במתן בודיקורט 200.
    • משאפי סטרואידים נשאפים באבקה - לילדים גדולים
      ילדים גדולים יכולים לקבל טיפול באמצעות משאפי אבקה. משאפי אבקה מאפשרים החדרה טובה יותר של התרופה לריאות, אך רק ילדים מעל גיל 6 לערך יכולים להפעיל נכון את המשאפים. יש משאפי בודיקורט טורבו ויש משאפי פליקסוטייד דיסקוס, וכן משאפי מיפלונייד.
    • צירופי תרופות
      כיום מוסכם שאם מנה יומית של 500-400 מיקרוגרם (בודיקורט או פליקסוטייד) לא מביאה להשתלטות על האסתמה - הרי שבמקום להגדיל את המינון של הסטרואידים, מומלץ להשתמש בצירופי תרופות או להוסיף מרחיבי-סימפונות ארוכי טווח (אוקסיס או סרוונט), או נוגדי לויקוטריאנים (סינגולייר).
      הצירוף מגדיל את יעילות הטיפול באסתמה בלמעלה מפי 2 בהשוואה לנטילה של הסטרואידים בלבד.
      הצירופים הקיימים הם:
      • משאף סימביקורט (בודיקורט + אוקסיס).
      • משאף סרטייד (פליקסוטייד + סרוונט).
      • צירוף של משאפי סטרואידים עם סינגולייר.
  • כדורי הסינגוליר
    סינגולייר היא תרופה מונעת לאסתמה, הניתנת בצורה של כדור או אבקה, פעם אחת ביום, לילדים מגיל שנה ומעלה (מגיל שנה עד שנתיים באבקה, ובהמשך בכדורי לעיסה).
    מתן הכדור נוח לשימוש, ולתרופה אין תופעות לוואי. הסינגולייר היא תרופה יחסית חדשה (בשימוש כ-10 שנים), אך יש ניסיון גדול מאוד בשימוש בתרופה, שניתנה כבר לכמה עשרות מיליוני בני אדם, ללא תופעות לוואי משמעותית. הסינגולייר היא תרופה מונעת פחות יעילה מטיפול בסטרואידים נשאפים, אך ילדים עם אסתמה קלה, יכולים להסתדר איתה היטב.
    השימוש היותר נרחב של הסינגולייר הוא כתוספת לסטרואידים הנשאפים. כאשר טיפול במנה סבירה של בודיקורט או פליקסוטייד לא מביא לשליטה מוחלטת על המחלה, תוספת של סינגולייר יכולה לשפר מאוד את המצב (בפועל, היא מכפילה את היעילות של הבודיקורט, מבלי להכפיל את המנה שלו).

תרופות שאינן נמצאות בשימוש קיום:

  • סטרואידים הניתנים דרך הפה
    סטרואידים (כמו הקורטיזון) הם חומרים המופרשים בגוף באופן טבעי משתי בלוטות קטנות הנקראות בלוטות האדרנל (יותרת הכליה), היושבות בחלק העליון של הכליות.
    הסטרואידים הם הורמונים חשובים מאוד לקיומו של הגוף. אם נוציא בניתוח עדין את שתי בלוטות האדרנל ולא יהיו סטרואידים בגוף – הרי שמערכות רבות בגוף לא יוכלו לתפקד בצורה תקינה או יקרסו. לגוף יש כמות קבועה של סטרואידים, וכאשר רמת הסטרואידים יורדת, ולו רק קצת, מיד מייצר הגוף עוד סטרואידים כדי לשמור על מלאי קבוע.
    בין יתר תפקידיהם, אחראים הסטרואידים על שלמותם של תאים. במקרה של אסתמה, תפקידם של הסטרואידים הוא לשמור על שלמותו של תא-הדלקת, כדי שהחומרים שבתוכו לא יופרשו לגוף. ללא סטרואידים, תאי הדלקת ייהרסו ויפרישו לגוף את החומרים הפעילים שעושים את ההתקף האסתמטי.
    מתן כמות גדולה של סטרואידים דרך הפה יכולה להיות כרוכה בתופעות לוואי רבות, שהחמורה בהן, בילדים, היא הפגיעה בגדילה לגובה. לסטרואידים הניתנים דרך הפה יש תופעות לוואי שליליות נוספות, כמו: הופעת פטרייה בפה, קטרקטה בעיניים (במבוגרים), ופגיעה בעור ובעצמות.
    אם לוקחים מספר מוגבל של טיפולים קצרים בסטרואידים דרך הפה (5-3 ימים) לא תיגרם לילד כל פגיעה בגדילה. אולם, אם חוזרים על הטיפול במנות גדולות ולתקופות ארוכות יותר - יהיו תופעות לוואי. כאשר משתמשים בסטרואידים נשאפים - לא יופיעו מרבית התופעות השליליות, לבטח לא במינונים המקובלים.

בעבר השתמשנו בתרופות נוספות כמו לומודל או זדיטן/פרופיטן או תיאוטרד, אך כיום לא משתמשים בהן יותר בארץ בטיפול המונע.


הצלחת הטיפול התרופתי

הסיבה העיקרית לחוסר הצלחה בטיפול קשורה בכך, שילד לא נטל את התרופות בהתאם להמלצות, או שנטל אותן בטכניקה לא נכונה. לפיכך, כאשר החולה אינו מגיב טוב לטיפול, הרי שלפני שמשנים את התרופה או מעלים את מינון התרופה - צריך לבדוק:

  • האם הילד נטל את הטיפול בהתאם להוראות?
  • האם הילד נטל את התרופות בטכניקה נכונה?

במידה וההורה לא מגיע למצב של שליטה מלאה על המחלה, הכוללת היעדרות כמעט מוחלטת של תסמיני האסתמה של הילד והשתלטות מהירה על ההתקפים - עליו לפנות לרופא המומחה.

לתחילת הדף