
1799 נפוליאון כובש את יפו, הורס את חומתה ומחריב כמעט את כל העיר.
1799-1800 הוטל על העיר מצור שארך תשעה חודשים, מאבק שבו מנצח אחמד אל ג'אזר, על העיר מגן אבו-מרק שחוזר לשלוט ביפו למשך תקופה קצרה, לאחר מותו של אל ג'אזר ב-1804.
1804 יפו נכבשת ע"י סולימאן פחה בעזרתו של מוחמד אבו נבוט, ובתמורה לכך הוא מונה למושל יפו. במשך 15 שנות שלטונו העיר פותחה, שוקמה, נבנתה והורחבה.
1831 יפו נכבשת ע"י אברהים פחה המצרי ללא קרב. פיתוח העיר לא נפגע, יפו משמשת כמרכז לחילותיו, מקום ריכוז המיסים ונמל הקשר עם מצרים.
1840 השלטון חזר לממשל העות'מאני.
באמצע שנות ה-70 של המאה ה-19 בוטל מעמדה של יפו כעיר מבצר בשל שיפור במצב הבטחוני, ובתוואי החומה ההרוסה והחפיר הוקמו בתים רבים וחנויות.
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 החלה יפו להתהוות כמרכז כלכלי, תרבותי, חברתי ופוליטי בארץ ישראל כולה.
1914 תורכיה ממנה מושל חדש ליפו בשם חסן בק, אשר ממשיך את פיתוח העיר.
1916 שוקרי בק מחליף את שלטונו של חסן בק, ואחריו אדי בק עולה לשלטון עד הכיבוש הבריטי.
1917 יצאה גזרת גירוש על כל תושבי יפו בפקודת השלטון התורכי.
נובמבר 1917 יפו נכבשת ע"י הבריטים ללא התנגדות. כעבור ימים אחדים החלו לחזור התושבים הגולים לבתיהם.
1921 תחילת המאורעות בין האוכלוסיה היהודית לאוכלוסיה הערבית ביפו.
1936 פרץ המרד הערבי ובעקבותיו מבצע "עוגן" שחולל הרס בתחומי העיר העתיקה.
1947 יפו אמורה לקבל מעמד כמובלעת פלסטינית עצמאית בתוך מדינת ישראל, אך ארגוני האצ"ל והלח"י החלו בפעולותיהם.
1948 יפו נכבשת ע"י הכוחות הישראלים
1949 הוחלט בישיבת ממשלה על איחוד יפו עם תל אביב לעיר אחת.
1959-1960 יפו העתיקה מוכרזת כשכונת עוני ותושביה מפונים לשיכונים חדשים.
1961 מקימים את החברה לפיתוח יפו העתיקה, ובמקביל הוכנה תב"ע 606 התקפה עד ימינו שהגדירה את יפו כשמורה ארכיטקטונית.
מקורות:
אפרת אלישע, ערים ועיור בישראל, תל אביב: אחיאסף, 1976.
טולוקובסקי שמואל, תולדות יפו, תל אביב: דביר, 1926.
קרק רות, יפו: צמיחתה של עיר 1917-1799, ירושלים: אריאל, 2003.
תב"ע חדשה ליפו מתוך אתר הבית של החברה לפיתוח יפו העתיקה. www.oldjaffa.co.il











