חומרי לחימה כימיים וביולוגיים יכולים להוות סיכון לזמן קצר או ממושך בהתאם לסוג החומר ולדרך שבה יוצר. באמצעות שילוב של חומר נדיף מאד עם חומרים נדיפים פחות (פולימרציה), ניתן לגרום לחומרים נדיפים ביותר להתפזר באיטיות. בהתאם לכך, ניתן לחלק את הנשקים הביולוגים או הכימיים לעמידים ביותר ולקצרי מועד. קיימים מספר משתנים היכולים להשפיע על הפוטנטיות, כגון כמות החומר ששוחרר, גודל האוכלוסייה באזור הנתון וגורמים סביבתיים ומטראולוגים. רוח תגרום להעברת החומרים לאזורים נוספים, מזג אוויר שקט עלול לגרום לריכוז החומרים במקום אחד לאורך זמן. טמפרטורות גבוהות עלולות לגרום לחדירות רבה יותר של נקבוביות העור, אך מצד שני נוטות לגרום לחלק מהחומרים להתפרק במהירות גבוהה יותר.

צורת ההפצה של הנשקים הביולוגים או הכימיים דומה ונעשית באמצעות אירוסולים (ריסוס חלקיקים, בו החלקיקים הקטנים המכילים את הרעל מורחפים במצב של גז). האירוסולים פותחו בשנת ‎1949ואפשרו תקיפה בנשקים כימים וביולוגיים גם מהאוויר. צורת ההפצה מקובלת נופת היא באמצעות ערפול (מטוסי ריסוס) וארטילריה (תותחים, טנקים) אך מטוסי ריסוס קלים ליירוט וארטילריה אינה מאפשרת לפזר חומרים כימיים וביולוגיים הרגישים לחום. הדרך הנפוצה ביותר לפיזור חומרי לחימה כימיים וביולוגיים היא באמצעות טילים כגון טילי הסקאד שברשות הצבא העיראקי. דרך נוספת הניתנת לשימוש של נשק ביולוגי היא הפצה ע"י חרקים כפי שנעשה בשנת 1918 כאשר התקיפו היפנים 11 ערים בסין בחומרי לחימה ביולוגיים על ידי פיזור פרעושים נגועים בדבר ממטוסים מעל מנצ'וריה

נהוג לכנות את גז עצבים "נשק בינארי" זאת מפני שלרוב הוא מורכב משני כימיקלים שונים שרק לאחר ערבובם הופכים לקטלניים. הכימיקלים מעורבבים רק בסמוך למועד הפגיעה. השימוש בטכניקה זו נפוץ מכיוון שנשקים אלו בטוחים יותר לאחסון ולהעברה ממקום למקום

בשנות ה-60 פותחו טילי הסקאד על ידי ברית המועצות. במקור, הטיל תוכנן לנשיאת ראש נפץ אטומי במשקל מאה קילוטון או ראש קונבנציונאלי במשקל טון. הסקאד עצמו פותח על בסיס רקטת 2V שפותחה בגרמניה הנאצית. העיראקים שיפרו את הטיל על ידי הקטנת משקל ראש הקרב כדי לאפשר לו לשאת יותר דלק וכך להגדיל את הטווח שלו. בידי העירקים שני דגמי טילים המאפשרים נשיאת ראשים כימיים וביולוגיים:

אל חוסיין - סקאד B משופר, המגיע לטווחים של כ-650 קילומטר ומסוגל לשאת ראש קרב במשקל של עד חצי טון

אל עבאס - המסוגל להגיע לטווח של כ-800 קילומטר ומשקל ראש הקרב שלו הוקטן ל-125 קילוגרם. האל עבאס ניתן לשיגור רק ממשגרים נייחים בעוד שהדגמים האחרים מסוגלים לצאת ממשגרים ניידים אותם קשה יותר לאתר. הסקאד מסוגל לשאת ראש נפץ קונבנציונאלי, כימי או ביולוגי

במהלך מלחמת עירק-אירן שוגרו 331 טילי אל חוסיין אל אירן ובעימות הקצר בין המדינות ב-1988 שוגרו 189 טילים. במלחמת המפרץ שוגרו 86 טילים, מהם 39 טילים לעבר ישראל

הערה חשובה !!! המידע המופיע באתר זה קובץ ממקורות מידע שונים בספרות המקצועית וידע אישי האתר אינו מהווה הנחייה או המלצה כלשהי עבור ציוד או טיפול רפואי. אתר זה מסיר מעליו כל אחריות במקרה של אי דיוקים בדפי מידע אלו. אין להעתיק או לאחסן במאגר מידע, את האתר או קטעים ממנו, בשום צורה ובשום אמצעי, ללא אישור בכתב מאת מפעיל האתר שפר שחר