גז זה שייך למשפחת הגזים המשנקים הלא ממיתים (פרטים בדף סוגי גזי עצבים) אך למרות זאת במינונים גבוהים הוא מסוגל לגרום לנזק קשה לרקמת הריאה ולמוות. גז הפוסגן הוא חסר צבע ומשמש בתעשייה לייצור כימיקלים. הפוסגן היה בשימוש כבר במלחמת העולם הראשונה. למרות שאין לגז תרופה מוכרת ואחוזי תמותה גבוהים – קיימים מקרים בהם אנשים שרדו את החשיפה לו.

קיימים שלושה שלבים לפגיעה מגז הפוסגן. התמונה הראשונית של נפגע בפוסגן מאופיינת בשיעול, כאבי גרון, קשיי נשימה, לחץ בחזה, בחילות, כאבי ראש ודמעת. כעבור זמן קצר מגיע השלב השקט בו סימני הפגיעה נראים כנעלמים. כעבור פרק זמן נוסף (2-24 שעות) מופיעה מצוקה נשימתית קשה. עורו של הנפגע הופך כחול והנשימה הופכת למהירה שטחית ומאומצת. הנפגע עלול לפלוט ליחה דמית בכמויות גדולות עד למצב של סכנה לאבדן דם. ניתן בקלות להבדיל בין הרעלת פוסגן (גז משנק) להרעלה מגזי עצבים על בסיס זרחנים אורגנים. כפי שמפורט בדף "הטיפול בנפגעי גז עצבים" אחד מהסימנים של פגיעה מזרחנים אורגנים הוא אישונים מכווצים (או אישוני סיכה). לעומת זאת בפגיעה מפוסגן האישונים אינם מוצרים.  הטיפול בנפגע גז הפוסגן כולל הרחקת הנפגע מהאזור הנגוע, נתינת בחמצן, סיוע נשימתי במידת הצורך וטיפול תרופתי בהרעלת משנקים

הערה חשובה !!! המידע המופיע באתר זה קובץ ממקורות מידע שונים בספרות המקצועית וידע אישי האתר אינו מהווה הנחייה או המלצה כלשהי עבור ציוד או טיפול רפואי. אתר זה מסיר מעליו כל אחריות במקרה של אי דיוקים בדפי מידע אלו. אין להעתיק או לאחסן במאגר מידע, את האתר או קטעים ממנו, בשום צורה ובשום אמצעי, ללא אישור בכתב מאת מפעיל האתר שפר שחר