גז החרדל מוכר כבר ממלחמת העולם הראשונה. הוא שייך לקבוצת חומרי הכוויה*. שימוש נרחב בגז חרדל בוצע על ידי עיראקים נגד הכורדים והאירנים. גז החרדל בעל אופי נוזלי שמנוני ובעל ריח חריף, כמעט אינו מסיס במים ויכול לחדור לגוף דרך הבגדים והעור. (גז החרדל אינו ממשפחת הזרחנים האורגאניים) לגז החרדל מנגנוני פעולה תוך תאיים המתבטאים בפגיעה בדנ"א (החומר התורשתי) ובחלבונים. במינונים נמוכים יכולים גזי החרדל לשמש לטיפול בסרטן. הפגיעה העיקרית מתבטאת במערכות גוף המתאפיינות בחלוקות תאים רבות כמו ריריות, מערכת הנשימה, העיניים והעור

*(vesicant).

זהו הגז הפשוט ביותר להכנה מבין כל האחרים וניתן אף להכנה בכמויות גדולות. כיום ידוע כי גז החרדל בנוסף לכל גם מסרטן ביותר. חיילים ממלחמת העולם הראשונה אשר נחשפו לגז החרדל ושרדו, כולל עובדים אשר עסקו בייצור הגז, נטו לחלות בסרטן ריאות בשלב מאוחר יותר בחייהם

פגיעה עלולה להיגרם מנשימה או חשיפת העור לגז. הפגיעה באה לידי ביטוי בצריבות קשות בעיניים, הפרשות וטשטוש ראיה ובשיעול קשה ביותר עד למצב בו רקמות מהריאה הפגועה עלולות להיפלט בזמן השיעול. מופיעים גם קשיי נשימה, נזלת, צרידות, דלקת ריאות וטשטוש ראיה, סימנים אשר משתקים את הנפגע בדומה לגז מדמיע (CS). למעשה הנפגעים הקשים ביותר מן הגז היו חיילים במלחמת העולם הראשונה אשר חשבו בטעות כי נחשפו לגז מדמיע ולא העריכו את הסכנת החיים בה הם נמצאים... ומתו

קיימת אמונה מוטעית כי השפעת גז החרדל תבוא לידי ביטוי רק כמה שעות לאחר החשיפה אך כאמור אין אמת בדבר. הפגיעה תלויה בכמות החומר שנספג, במשך החשיפה ובדרגת המיגון. במינונים נמוכים פגיעתו של גז החרדל מתבטאת מאוחר יחסית עד שעות מהחשיפה. הפגיעה במערכת העיכול אשר מתרחשת מאוחר יחסית מתבטאת בהקאה והיא מחריפה בעקבות חשיפה ישירה כמו בליעת מזון או מים מזוהמים ומתבטאת בכאבי בטן, בהקאה, בשלשול ולעיתים בהקאת דם. כל הפגיעות בגז החרדל עלולות להחמיר עם הזמן

שלפוחיות שנגרמו כתוצאה מחשיפה לגז חרדל

לדף הבא

הערה חשובה !!! המידע המופיע באתר זה קובץ ממקורות מידע שונים בספרות המקצועית וידע אישי האתר אינו מהווה הנחייה או המלצה כלשהי עבור ציוד או טיפול רפואי. אתר זה מסיר מעליו כל אחריות במקרה של אי דיוקים בדפי מידע אלו. אין להעתיק או לאחסן במאגר מידע, את האתר או קטעים ממנו, בשום צורה ובשום אמצעי, ללא אישור בכתב מאת מפעיל האתר שפר שחר