הזרחנים האורגאניים גורמים לאחר חדירתם לגוף לפגיעה קשה ביותר במערכת העצבים ומכאן שמם גזי עצבים. מערכת העצבים אחראים על התפקודים הפיזיולוגיים וההתנהגותיים השונים של האורגניזם באמצעות פקודות הנשלחות על ידי מערכת העצבים המרכזית. הפקודות יוצאות בצורת דחפים חשמליים ועוברות מתא עצב לתא עצב. הפקודות יוצאות ממערכת העצבים המרכזית ומתפשטות על פני כל הגוף באמצעות מערכת העצבים הפריפרית. לבסוף מועבר המסר אל איבר המטרה היכול להיות שריר או בלוטה או תא עצב נוסף. הפקודות מולכות בתוך העצב באמצעות הולכה חשמלית אולם בין כל תא עצב לתא עצב קיים רווח זעיר הקרוי סינפסה אשר בו ההולכה היא כימית. בעוד שבתוך תאי העצב הפעילות היא חשמלית, בין כל שני תאי עצב הפעילות היא כימית. מעבר האותות העצביים בסינפסה נעשה באמצעות הפרשת חומרים כימיים הקרויים נויירוטרנסמיטורים

אחד מהנוירוטרנסמיטורים הנפוצים ביותר נקרא אצטיל-כולין. האצטיל-כולין משמש להעברת פקודות עצביות לשרירי השלד, הלב, המערכת האנדוקרינית ומערכת העצבים המרכזית. בזמן פעילות עצבית תקינה, האצטיל כולין, המשוחרר לסינפסה על ידי תאי העצב, מפורק מיד על ידי אנזים הקרוי אצטיל כולין אסטרז. ללא אצטיל כולין אסטרז היה נוצר מצב לא רצוי וקטלני בו גירוי בודד כימי המגיע לאיבר המטרה (או לתא אחר), יגרום לגירוי מתמשך וחוזר של איבר המטרה או של התא הבא אחריו. לפי רציונאל זה, ללא אצטיל כולין אסטרז, גירוי בודד לשריר יגרום להתכווצויות ועוויתות חוזרות ונשנות.

העור והריאות הם איברי היעד המרכזיים לספיגת אמצעי הלחימה הכימיים. גזי העצבים מסוג הזרחנים האורגאניים (ולא גורמי הכוויה) פועלים על המרווחים הנמצאות בין תאי עצב (סינפסות). הזרחניים האורגנים מתקשרים באופן בלתי הפיך לאנזים אצטיל-כולין-אסטרז ומשבשים את פעילותו. בעקבות כך נמנע פירוקו של האצטיל כולין המצטבר בסינפסות ונגרם גירוי עצבי בלתי פוסק של אברי המטרה. התכווצויות מקומיות ושיתוק עוויתי נגרמים בעקבות פגיעה בעצבוב שרירי השלד. הפגיעה במערכת העצבים המרכזית גורמת  לתופעות כגון סחרחורת, פחד, בחילה ודיכוי כללי במרכזי הנשימה במח. פגיעה עלולה להיגרם כתוצאה מחשיפה נשימתית, שמתחילה להשפיע כעבור כ-15 דקות או באמצעות חשיפת העור לגז, שמתחילה להשפיע לאחר כ-30-45 דקות

להרעלה סימפטומים רבים: התכווצות בלוטות ושרירים שגורמת להזעה, נזלת, דמעת, הזלת ריר, היצרות אישונים, טשטוש ראיה, ריבוי הפרשות במערכת הנשימה, הקאות, שלשול, אי שליטה על סוגרים, תכיפות בהטלת שתן, רעד ועוויתות שרירים, חרדה, הכרה נחלשת, האטת קצב פעימות הלב וירידת לחץ הדם. כמו כן נפגע תפקוד המוח, עקב כך נגרמות סחרחורות, בחילה, פחד, בלבול, חוסר התמצאות, פגיעה בזיכרון ובמרכז הנשימה במח

לדף הבא

הערה חשובה !!! המידע המופיע באתר זה קובץ ממקורות מידע שונים בספרות המקצועית וידע אישי האתר אינו מהווה הנחייה או המלצה כלשהי עבור ציוד או טיפול רפואי. אתר זה מסיר מעליו כל אחריות במקרה של אי דיוקים בדפי מידע אלו. אין להעתיק או לאחסן במאגר מידע, את האתר או קטעים ממנו, בשום צורה ובשום אמצעי, ללא אישור בכתב מאת מפעיל האתר שפר שחר