|
אחד מאמצעי הלחימה הכימיים הוותיקים ביותר (1914). הציאניד שייך למשפחת גזי העצבים תחת קטגוריית רעלי הדם (פרוט בדף סוגי גזי העצבים) הציאניד אינו משפיע על האצטיל כולין ובעקבות כך גם טיפול באטרופין אינו יעיל כלל בטיפול בנפגעי ציאניד. הציאניד נקשר לאנזים תוך תאי הקרוי ציטוכרום-אוסידז, אשר משתתף בתהליכי הנשימה התאית. הקשר הלא רצוי בין הציאניד לציטוכרום-אוסידז מפריע לתהליכי הנשימה וגורם לחנק ברמה התאית. גז הציאניד תוקף את מערכת הנשימה ואף חדיר דרך העור. הציאניד מפוזר בצורת גז חסר צבע, בעל ריח עדין של שקדים מרים (רק 80% מהאנשים מסוגלים להבחין בריח). סימני ההרעלה מציאניד מופיעים מייד לאחר החשיפה לגז. עקב החנק ברמה התאית העור מתחיל להכחיל. האורגניזם המנסה בכל כוחו להתגבר על ההרעלה מעלה את קצב הנשימה ואת הדופק אך לשווא. הנפגע יתלונן על חום, חולשה, בחילות וכאבי ראש. לאחר מכן הנפגע מאבד את ההכרה. הנפגע מפסיק לנשום והלב חדל לפעום. הטיפול התרופתי בהרעלת ציאניד כולל מתן תוך וורידי של סודיום תיוסולפט ו 4דימתילאמינופנול המפסיקים את השפעת הציאניד על התאים.
יש לציין כי סדאם חוסיין כבר השתמש בגז הציאניד נגד הכורדים והאירנים. הציאניד מופיע בדרך כלל בצורת גז הניתן להפקה בצורה דיי פשוטה ובכמויות גדולות אפילו במטבח ביתי. כאשר הציאניד מופץ באמצעות ערפול, השפעתו רבה אף יותר. זמן ההשפעה של הציאניד מהיר מאד וחלון הזמן למתן סם נגד* הוא קצר מאד אם לא אפסי
התגוננות: בנוסף למסכה רצוי גם להצטייד בחליפה אטומה ללוחמה כימית. גז הציאניד חדיר ביותר ועלול לעבור דרך רקמות העור.
(antidote)
|