|
טיפול בנפגעי גז העצבים חייב להיות מהיר ככל האפשר. יש לדאוג לחילוץ מהשטח הנגוע בגז ושטיפה ובמקרים בהם הנשק בכימי הוא נוזלי יש צורך בטהור על ידי אבקת פולר*, אשר גורמת לספיחה פיזיקאלית של חומרי נשק כימיים נוזליים במהירות. האבקה בדרך כלל משמשת לטיפול בגז חרדל (שאינו גז עצבים). את אבקת הפולר מפזרים על האזורים החיצוניים שנחשפו לגז, כדי למנוע את הספיגה בעור. אם אין אבקת פולר ניתן להשתמש כתחליף לאבקת הפולר גם באבקת טלק ואף בקמח
אם אמצעי המיגון לא הועילו ומופיעים סימני הרעלה, יש לטפל בנפגע בעזרת תרופות שמטרתן לנטרל את השפעת גזי העצבים. בזמן פעילות עצבית תקינה, האצטיל כולין, המשוחרר לסינפסה על ידי תאי העצב, מפורק מיד על ידי אנזים הקרוי אצטיל כולין אסטרז. ללא אצטיל כולין אסטרז היה נוצר מצב לא רצוי וקטלני בו גירוי בודד כימי המגיע לאיבר המטרה (או לתא אחר), יגרום לגירוי מתמשך וחוזר של איבר המטרה או של התא הבא אחריו. לפי רציונאל זה, ללא אצטיל כולין אסטרז גירוי בודד לשריר יגרום להתכווצויות ועוויתות חוזרות ונשנות. אטרופין ואוקסימים הם שני סוגי התרופות הנפוצות ביותר לטיפול בפגיעת גזי עצבים. מטרת התרופות הניתנות היא למנוע את הצפת הסינפסות באצטיל כולין. תרופות אלו חוסמות חלקית את הרצפטורים לאצטיל כולין (החסימה הפיכה) ובכך מונעות מאצטיל כולין לגרות את תאי העצב ללא הפסקה
|