סילבוס רטוריקה של רדיקליזם: השיח הפוליטי בגרמניה 1918-1945

התמוטטותו של הרייך הגרמני ב- 1918 ציינה לא רק את המעבר למשטר חדש כי אם גם שינוי בתרבות הפוליטית בכללה ובצורת השיח הפוליטי הציבורי. אמנם דפוסים מסוימים של השיח האמור מהתקופה הוילהלמינית המשיכו להתקיים גם בשנותיה של רפובליקת ויימאר, ואולם חלק מהמפלגות הפוליטיות בתקופה אימצו כלים חדשים לפנייה אל הציבור ולרכישת אמונו. המצאות טכנולוגיות ופיתוחים מהפכניים בתחום תקשורת ההמונים הביאו לתמורות מרחיקות לכת בדיאלוג שבין הציבור והפוליטיקאים. השינוי העמוק לא נגע רק באמצעי ההתקשרות, אלא ברטוריקה עצמה ואפילו בשפה שבה נעשה שימוש. בשנים הללו קיבלה הרטוריקה הפוליטית משמעות מיוחדת במינה, בעיקר בכל הנוגע למפלגות הימין, בראש ובראשונה המפלגה הנציונאל-סוציאליסטית. צורות ההתבטאות של הפוליטיקאים כלפי קהל שומעיהם, אופן הגיית מילים קיימות והחדרתם של צירופי מילים או הטיות שונות שלהם לשפה שיקפו ניסיון להתריס נגד המערכת הקיימת מצד אחד, ולהנחיל מערכת חדשה של רעיונות ופרקטיקות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות מצד שני. במסגרת הקורס נבחן את הזיקה שהתקיימה בין שלושת הגורמים שלעיל, דהיינו: ההתפתחויות הטכנולוגיות, השימושים השונים ברטוריקה ובשפה והתכנים האידיאולוגיים. ננסה לעמוד על ההקשר ההיסטורי שבו התחוללה התמורה בכל אחד מהגורמים הללו מאז ראשיתה של רפובליקת ויימאר ועד לנפילת המשטר הנאצי ב- 1945. נעקוב אחר המנגנון התעמולתי של המשטר הנאצי, שהיווה את הצירוף האולטימטיבי של שלושת הגורמים האמורים, ונשווה את המקרה הגרמני לזה האיטלקי-הפשיסטי בסוגיות נבחרות.

The Rhetoric of Radicalism: The Political Discourse in Germany, 1918-1945

The collapse of the German Reich in 1918 marked the transformation into a new sort of regime as well as a profound change in the political culture and the public political discourse. Although specific patterns of such a discourse in Wilhelmine period continued into the Weimar Republic, some of the political parties at the period accommodated new methods to address the public and acquire its attention. Technological innovations and revolutionary developments in mass media brought about far reaching modifications in the dialogue between the voters and politicians. These changes did not touch upon communication techniques only, but also on rhetoric itself and the language at use. Especially in regard to right wing parties, first and foremost the National Socialist Party, the manner of expression, the pronouncement of words, introducing new phrases and idioms reflected attempts at protest against the existing political system on the one hand, and the endowment of a new set of political, social and cultural ideas and practices on the other hand.