סילבוס פילוסופיית הקיום של ניטשה והשאלה היהודית

משנתו של ניטשה מבשרת ומטרימה, בהרבה מובנים, את המודרניות שלנו. מחשבת מות האל של ניטשה, והביקורת הרדיקלית שלו לא רק על הדת, אלא גם על כל צורות החיים המושתתות על הנחות יסוד מטאפיזיות אשלייתיות (המדע, ההיסטוריה, או הפוליטיקה), הינה עדיין אחת מההתבוננויות העמוקות והרציניות על משמעות האדם בעולם מחולן. בד בבד, מקדיש ניטשה ליהודי וליהדות – שני מושגים שאינם בהכרח חופפים אצלו – מקום מיוחד בביקורת הדת ובביקורת התרבות שלו. מקום רב-משמעי (לאורך כל יצירתו, לובש ופושט היהודי צורות שונות ומגוונות), האומר דרשיני. בהתייחסותו ליהודי, כך נבקש להראות בקורס המוצע, הפילוסוף נאלץ להתמודד עם גבולות מחשבתו, שכן היהדות מתגלה בעיניו כתופעה לימינלית, כתופעת גבול. כיצד יש להבין "עם" זה, "מוזרות תרבותית" זו הנושאת את השם"יהודי", בפילוסופיה של ניטשה? ניתוח מדוקדק של שם היהודי בטקסט הניטשיאני – כמו גם עיון בנושאים המרכזיים של הגותו (האפוליני והדיוניסי, ביקורת המדע והדת, הקריאה להפיכת הערכים, הרצון לעוצמה, החזרה הנצחית של הזהה) – הם שיעסיקו אותנו בקורס זה. המפגש, בתוך הוגה אחד, בין הגות קיומית-ביקורתית לבין ה"מסתורין של ישראל", יאפשר אולי להתבונן באופן רענן במשמעות תופעת ה"היות יהודי".

Nietzsche’s Existential Philosophy and the Jewish Question

Nietzsche’s philosophy in many ways announces and anticipates our modernity. Nietzsche’s declaration of the death of God and his radical critique not merely of religion, but also of all the forms of life which are founded on metaphysical illusionary grounds (science, history, politics, or culture), still procures one of the deepest insights on the meaning of existence in a secularised world. Coupled to this critique, in his writings, Nietzsche refers repeatedly to the Jews and to Judaism, which are occupying a peculiar place in his critique of religion. Yet in his aphorisms on Judaism, Nietzsche’s philosophy is touching the limits of his own thought, Judaism appearing there as a liminal phenomenon, as a phenomenon provoking a meditation on the limits of thought. How should one approach this “people”, this “cultural strangeness”, in Nietzsche’s philosophy? Is Jewish religion to be understood as the source of religion in general, or does it possesses a morphology of its own, which is inassimilable to Christian religion, massively criticised in the Nietzsche’s corpus? In this course, we will carefully interrogate those questions, examining them in the light of his fundamental philosophical concepts (the Apollonian and the Dionysian, the critique of religion and of culture, the transvaluation of values, the will to power, the superman, or the eternal return of the self). This interrogation will help us not only to shed light on the place of the Jew in western philosophy and in the western culture in general, but will also help us to envisage Jewish phenomenon in the context of existential philosophy.