סילבוס לשאלת הסדר והקדמה באמריקה הלטינית: קריאה בטקסטים מן המאה ה-19

"תנו לנו לעשות את ימי הביניים שלנו בשקט". כך מטיח משחררה הגדול של אמריקה הדרומית, סימון בוליבר, בדיפלומט צרפתי מתנשא, בספרו של גבריאל גארסיה מארקס גנרל במבוך. שלטונן הקולוניאלי של פורטוגל וספרד זה עתה קרס, מאבקי העצמאות עדיין בעיצומם וכבר עולה שאלת הסדר והקדמה, או לחילופין אי-הסדר והפיגור, במלוא חריפותה. מכאן ואילך יהגו בה כותבים לטינו-אמריקאים יומם ולילה, וכל-העת, כפי שניכר בניסוחו של בוליבר, תוך מבט פוזל: עין אחת מופנה אל המציאות המקומית של תהפוכות פוליטיות והשתרכות מאחור, ועין אחרת אל מחוזות אחרים, שנדמו לרוב יציבים ומתקדמים יותר. מה עורר והזין את השאלה הזו ברגעים היסטוריים שונים? אילו חלומות וסיוטים טמנה בחובה? באילו מושגים נוסחה ובאיזו סוגיות נקשרה (רמז: גזע, אלימות, לאומיות, מקוריות...)? מה הפתרונות שהוצעו לה? את התשובות נחפש בטקסטים בני התקופה, בסיוע פרשנויות בנות זמננו.