סילבוס דת, תרבות ומגדר באיטליה, 1600-1300

אחד ממאפייניה המרכזיים של תרבות הרנסנס שנוצרה באיטליה במאות הארבע-עשרה, החמש-עשרה והשש-עשרה הוא התקת תשומת הלב מהאל לאדם, או מן התחום התיאולוגי אל ההיבטים המגוונים של הקיום האנושי עלי אדמות. דמויות המפתח בתהליך התחייה התרבותית שהתרחש בערי-המדינה האיטלקיות היו אנשי רוח חילוניים; אולם, בעקבות פרסום מאמרה של ג'ון קלי "האם היה רנסנס לנשים"? בשנת 1977, החלו היסטוריונים להתחקות אחר אופני השתתפותן של נשים בתחייה תרבותית "חילונית" זו. מחקרים מן העשורים האחרונים הצביעו על כך כי דווקא מנזרי נשים הם שהיוו בעת החדשה המוקדמת את המוקדים העיקריים של יצור תרבותי נשי בחצי האי האיטלקי. זאת, שעה שמגבלות חוקיות וחברתיות מנעו באותם ימים מנשים חילוניות להשפיע בצורה משמעותית על עיצובה של תרבות הרנסנס. בסמינר זה, נסקור את המגמות ההיסטוריוגרפיות המרכזיות בחקר חיי הדת, התרבות ויחסי המגדר באיטליה בראשית העת החדשה. במסגרת זו נדון, בין היתר, באופיים היחודי של חיי הדת באיטליה; באפשרויות הפעולה השונות שנפתחו בפני נשים וגברים שבחרו לאמץ אורח חיים דתי; בחשיבות הסמלית, הפוליטית והחברתית שנודעה למנזרי נשים בחברה האיטלקית; ובאופני עיצובן של הזהויות המגדריות של גברים ונשים. המקורות הראשוניים בהם נעשה שימוש בסמינר כוללים ספרות יפה; ספרות דתית; חיבורים אוטוביוגרפיים; מכתבים, ותעודות משפטיות.

לקריאה מוקדמת:
Gabriella Zarri, “Living Saints: A Typology of Female Sanctity in the Early Sixteenth Century,” in Women and Religion in Medieval and Renaissance Italy, ed. Daniel Bornstein and Roberto Rusconi, trans. Margery J. Schneider (Chicago and London, 1996), pp. 218-303.