סילבוס אימפריות: מערב ו"מזרח" מן המאה ה 18 עד המאה ה 21

אימפריות עלו ושקעו כבר בתרבויות המזרח הקדום. אימפריות לא היו ואינן "מערביות", או מודרניות דווקא. אך ההתפשטות המסיבית של מדינות ותרבויות מערביות בין המאה השמונה עשרה לימינו אנו, אל טריטוריות ולתרבויות שמחוץ לאירופה ולארה"ב, הייתה תופעה ייחודית ובלא תקדים. ראשית הקולוניאליזם החדש הזה היא במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה. רבים טוענים כי הוא ממשיך להתקיים גם לאחר תהליכי התפרקות האימפריות ותהליך הדה-קולוניזציה. האימפריות המערביות החדשות התייחדו לא רק במימדי הענק שלהן ובעוצמה צבאית וטכנולוגית, ולא בהכרח בכך ששלטו במישרין על טריטוריות קולוניאליות, אלא גם בכך שהיו נוכחות בחייהם, בהתנסויותיהם ובדמיונם של בני העידן המודרני —שולטים ונשלטים כאחד—ועצבו מדינות והתפתחותן, תנועות פוליטיות, את הכלכלה העולמית, זהויות לאומיות, מעמדיות ומיגדריות, ותרבויות—הן תרבות גבוהה, הן תרבות פופולארית. הבנת התפתחות האימפריות והמגעים הבין-תרבותיים בין "מערב" (כאזור, או מקום גיאוגרפי וכדימוי) ו"מזרח" מאפשרת לנו לקרוא, להבין מחדש, ולכתוב מחדש את ההיסטוריה של העידן המודרני.

לימוד ההיסטוריה של הקולוניאליזם המודרני עוסק בהשפעותיו באירופה עצמה בנפרד מהשפעותיו במזרח התיכון, או הרחוק. לרב גם מפרידים בין ההיסטוריה היהודית המודרנית לתולדות האימפריות. השיעור משלב באופן ייחודי שלושה תחומים אלה. בשיעור נדון בראיית ה"מזרח" וה"מערב", הגדרתם ודמיונם בעידן הנאורות של המאה השמונה עשרה, נבחן את "האימפריות של החומרים": בדים וטבק, פורצלן וקפה, בתרבויות צריכה במאות השמונה עשרה והתשע עשרה באירופה ובמזרח התיכון, נבדוק תנועות לאומיות –באירופה, במזרח התיכון, וכן את הציונות, בזיקתן לקולוניאליזם, ננתח קשרים בין מלחמות מודרניות לאימפריות, בין אימפריאליזם לכלכלה—מתקופת התיעוש ועד לכלכלות הנפט, ובין אימפריליזם לתרבות ההמונים המודרנית (למשל בתערוכות עולמיות, בקולנוע ובטלוויזיה ובקשרים) נבחן גם את הקשרים שבין אימפריאליזם לגלובליזציה בימינו.

בשיעור נעשה שימוש נרחב במגוון של טקסטים מילוליים, מחוזים בינלאומיים ועיתונות, ועד לספרי מסעות, במפות, בספרות יפה, בצלומים, בציור, בסרטים דוקומנטריים ועלילתיים ובמוסיקה.