סילבוס אמריקה הלטינית במאה ה- 20

לאורך המאה ה- 20 מדינות אמריקה הלטינית התאפיינו במידה רבה מאוד של אלימות פוליטית פנימית. לעומת זאת, בהשוואה לאזורי עולם אחרים, כמו אירופה, אסיה או אפריקה, עמי אמריקה הלטינית חוו במאה ה- 20 מעט מאוד מלחמות בינלאומיות ומעט מאוד שינויים בגבולות המדיניים. רוב האלימות המאורגנת כוונה פנימה, אל תוך החברות הלטינו-אמריקאיות. האליטות לא הצליחו לייצב מערכות פוליטיות דמוקרטיות ומכילות מבחינה חברתית. פערים כוח עצומים, כלכליים-חברתיים, לרוב גם בעלי משמעות אתנית-תרבותית, עמדו במתח מתמיד עם מגמות של מודרניזציה כלכלית והיווצרותן של קבוצות עממיות חדשות שתבעו זכויות והתנגשו במבני כוח מדירים.
תוך התמקדות בתהליכים פוליטיים וכלכליים במספר ארצות (מקסיקו, ארגנטינה, פרו, קובה, צ'ילה וברזיל) ולצד זה התייחסות לתופעות חברתיות ותרבותיות כלל יבשתיות ננסה לבחון את התהליכים המרכזיים שעברו על עמי אמריקה הלטינית במאה ה- 20. בין היתר נדון במערכת השליטה האוליגרכית, ביחסים כלפי ההון הזר ובמיוחד כלפי ההגמוניה של ארה"ב, בצמיחתן של שכבות ביניים חדשות ובמאבקים לרפורמה באוניברסיטאות, בהתפתחות של גישות אנטי-אימפריאליסטית, במנהיגים ומשטרים פופוליסטיים, במאבקים לרפורמה אגררית, בסתירות שבתהליכי המודרניזציה והפיתוח הכלכלי, בהתפתחות של תרבות לטינו-אמריקנית, במשיחיות המהפכנית של שנות ה- 60, בדיקטטורות הצבאיות, בדמוקרטיזציה הפוליטית והתרבותית החל משנות ה- 80, בניאו-ליברליזם ובמאבקים נגדו.