חוקרי הנשמות

בהפרש של כמה שנים, הצמיחה המאה ה-19 שני גיבורים חדשים, שקירבה גדולה ביניהם: הבלש והפסיכואנליטיקאי; שניהם ניחנו בראייה יוצאת דופן, שניהם הציעו פרוצדורה חדשה של גילוי האמת, ושניהם ביקשו לדעת עוד על האדם. מה אפשר ללמוד ממפגש בין שני הגיבורים האלה ומן האנלוגיה בין שתי הסוגות הספרותיות שהם עומדים במרכזן: הסיפור הבלשי ו"תיאור המקרה"? מה ראה זיגמונד פרויד בשרלוק הולמס וכיצד פתר ז'אק לאקאן את תעלומת "המכתב הגנוב" של אדגר אלן פו? ובעיקר: מה נדע על הפסיכואנליזה אם נבקש מן הבלש לחקור אותה? ומה נגלה על הבלש הספרותי, כאשר נשכיב אותו על הספה?