בריאות, היגיינה ו'האדם החדש' הציוני

בריאות, היגיינה ו'האדם החדש' הציוני
סמינר
ד"ר דפנה הירש
ה"היגיינה" מזוהה היום בעיקר עם ניקיון. אבל בעשורים הראשונים של המאה העשרים היתה ההיגיינה תחום הרבה יותר רחב של ידע, פרקטיקות וטכנולוגיות. היא היתה תורה מעשית שסיפקה הנחיות לניהול "בריא" ו"נכון" של החיים, בהתבסס על מחקר מדעי אמפירי ועקרונות "רציונליים". כמעט לא היו תחומים שנתפסו כבלתי-מתאימים להסדרה היגיינית. לפיכך, הרפרטואר ההיגייני הכיל דגמי רחצה ושינה, אכילה, לבוש וארגון הזמן, ורבים נוספים.
כמו בארצות רבות נוספות, ובעיקר בעקבות היוזמות החדשות באירופה ובארצות הברית, התקיימה בישוב היהודי בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים פעילות נרחבת לחינוך הציבור לבריאות ולהיגיינה. פעילות זו הייתה חלק מתהליך רחב יותר של בניית החברה והתרבות היהודית בארץ, והיא הוצגה במונחים של עיצוב "אדם חדש" . ואמנם, הנחלתה של ההיגיינה הייתה כרוכה לא רק בהפצתם של דגמי התנהגות; היא הייתה חלק מתהליך ה"מדיקליזציה של החיים" – תהליך שהשתתף בעיצובם של אנשים, מערכות יחסים ומבנים חברתיים.
בסמינר ננתח הן את השיח ההיגייני העברי ואת מקורות ההשפעה שלו, והן שאלות הקשורות לפעילות המעשית שהתקיימה בישוב לשם חינוך הציבור לבריאות ולהיגיינה: מי היו סוכניה וכיצד תיווכו את הדגמים הרפואיים לקהלי יעד שונים? אילו ייצוגים של העולם החברתי ושל קבוצות חברתיות ספציפיות הופצו במסגרתה? מה הייתה דמותו של "האדם ההיגייני"? ועוד.