עמנואל קאנט, תורת היחסות והקוונטים

מקובל לראות בפיסיקה המודרנית, ובמיוחד בתורת היחסות, מעבר מתפיסה אבסולוטית של הטבע לתפיסה יחסותית בה אין נקודת השקפה אחת המוצדקת יותר מן השניה ו"הכל יחסי". גם תורת הקוונטים, עם הדגש המקובל (אסכולת קופנהגן) על מקומו של הצופה המשפיע (ומשנה) את תוצאות המדידה, נתפסת כתורמת לכיוון זה. ברצוני להראות כי תפיסה מקובלת זו מבוססת על השקפה מוטעית, וכי ניתן להראות את ההיפך בדיוק: הפיסיקה המודרנית מאששת את קיומו של עולם חיצון שאינו תלוי בנו.
בכך יש חזרה לרעיונו המרכזי של עמנואל קאנט אשר חשב כי הפיסיקה בימיו (דהיינו, תורת ניוטון) מאששת את תורת ההכרה שלו וסופו של דבר שני אלו יחד יכולים למחוק את ה"סקנדל" הפילוסופי של חוסר היכולת להוכיח את קיום העולם החיצון.
נשאלת אפוא שאלה מעניינת: אם היינו מקימים את קאנט מקברו ומראים לו את ממצאי הפיסיקה המודרנית, האם היה משנה את תורת ההכרה והמטפיסיקה שלו? אילו תיקונים הוא היה נאלץ להכניס בתורתו? האם אלו תיקונים מהותיים או בשוליים בלבד?
הקורס יתמקד בפירוש חדש למדע המודרני בהתבסס על תורת הכרה קאנטיאנית "מתוקנת".
בתחילת הקורס יובא פירוש מקורי (מנוגד לרוב המפרשים המודרניים) לתורת קאנט. התיזה הפרשנית המרכזית היא כי קאנט היה ריאליסט אבסולוטי וכי מפעלו הוא ניסיון להציב תיאוריה מטפיסית מדעית (הניתנת לבחינה אמפירית) על העולם והאדם המכיר בתוכו. אח"כ יוסברו ממצאי תורת היחסות ותורת הקוונטים (בצורה המיועדת לתלמידים שאינם פיסיקאים) ויובאו ממצאים אמפיריים מהשנים האחרונות, של ניסויים שנעשו בפיסיקה (במיוחד לבדיקת אי-שוויון בל), ואשר "מוכיחים" את נכונות טענותיו של קאנט. מטרתי להראות כי תורת ההכרה של קאנט והמטפיסיקה שלו הן היחידות המתיישבות עם גילויי הפיסיקה והמתמטיקה החדשות.

הערה:
הקורס מתאים לתלמידי המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ולתלמידי החוג לפילוסופיה המתעניינים במדע ובתורת ההכרה ובפילוסופיה של הלשון.

קבלת קרדיט:

מבחן בית (למי שצריך ציון על שיעור בלבד)
מועד א' בתאריך: שבוע ראשון של החופשה השנתית