| ההשתייכות הדתית מהווה לאורך ההיסטוריה האירופית, בעיקר בימי הביניים ובראשית העת החדשה, מכונן עיקרי של זהות עבור פרטים וקהילות. בסמינר נתבונן בחייהם ובכתביהם של אנשים שעברו מקהילה דתית אחת לאחרת כאשר הפילוסופיה מילאה עבורם תפקיד מכריע בכינון זהותם ובעצם אפשרות המעבר. בחטיבה הראשונה נעסוק בשלבי הגיבוש של הזהות הדתית, בעיקר הנוצרית, בשלהי העת העתיקה, מיוסטינוס מרטיר ומינוקיוס פליקס דרך אפוליאוס ועד אוגוסטינוס. החטיבה השנייה תעסוק בהמרת דת של יהודים בימי הביניים ובתאולוגיה הייחודית שמתפתחת בחוגי המומרים. לבסוף נבחן שינויים שחלו בדפוסי ההמרה בעת החדשה המוקדמת ובמעבר אל המודרנה. |