| בדיסקורס ובחשיבה התיאורטיים והמעשיים, בכל התחומים, נפוץ השימוש בדיכוטומיות פשטניות וגורפות. אלה, מצידן, מאורגנות ב"משפחות" סדורות, המחייבות (לוגית או פסיכולוגית) מי שדוגל בדיכוטומיה אחת ממשפחה נתונה לאמץ גם את קרוביה. כך נוצרות "מסגרות מושגיות" (שהן בסיס ל"דפוסי התנהגות") מנוגדות זו לזו, בעלות דרגת לכידות גבוהה וסגירות כמעט הרמטית. הדיסקורס הפילוסופי לא חסין בפני נטייה זו, ואף תרם לה לא מעט. מחד, המילון הפילוסופי גדוש דיכוטומיות, שחלקן נקלט גם בדיבור הרגיל. מאידך, השאיפה לבניית שיטות פילוסופיות כוללות ובעלות מבנה צורני מובהק נוטה לאמץ את הדיכוטומיזציה כמכשיר מועדף למטרותיה. גם על הביקורת הפילוסופית לא פסח הקסם של הדיכוטומיות, ולרוב מבקרים חריפים של דיכוטומיות העבר למעשה לא ביקרו את השימוש בהן באשר הוא, אלא רק את תוכנן הספציפי, ואו שהציבו במקומן דיכוטומיות משלהם, או שנעזרו בדיכוטומיות לא מבוקרות במלאכת הביקורת, או שני הדברים גם יחד. הדברים אמורים לא רק לגבי יצירות הנושאות בגאווה את הכותרת "ביקורת התבונה ה-..." (כגון "ביקורת התבונה הטהורה" ו"ביקורת התבונה המעשית" לקאנט, "ביקורת התבונה הדיאלקטית" לסרטר, ו"ביקורת התבונה הצינית" לסלוטרדייק), אלא גם לגבי כאלה שללא יומרה מפורשת זו אף הן בסופו של דבר מציבות במקום דיכוטומיות יסוד מקובלות דיכוטומיות חדשות (כגון "מעבר לטוב ולרוע" לניטשה). מטרת הסמינר היא לבחון את מגבלותיה של הדיכוטומיה ככלי חשיבה ופעולה בכלל והמלכודות ששימוש בלתי מבוקר בה מציבות לנו, בכל תחום שהוא – כולל הפילוסופיה. מטבע הדברים, נתייחס בכובד ראש לדוגמאות מרכזיות אחדות של ביקורת פילוסופיה על דיכוטומיות שנופלות קורבן לאותן המלכודות. על המשתתפים בסמינר להציג בכיתה לפחות רפראט אחד, להשתתף בדיונים, ולהגיש עבודה בכתב עם סיום הסמסטר. סטודנטים שהשתתפו בשנה הקודמת בקורס "ביקורת החשיבה הדיכוטומית" מתקבלים בברכה (אין חפיפה בין שני הקורסים), אם כי אין זו דרישה מוקדמת להשתתפות בסמינר. |