| 0662.2029 שפינוזה, רוזנצוייג, לוינאס: שלושה יהודים נוכח אירופה | |
|---|---|
| מר אלי שיינפלד | שיעור |
| Spinoza, Rosenzweig, Levinas: Three Jewish Facing Europe
עם פתיחתם של שערי המודרנה ליהודים, נוצרה צורה חדשה של יהודי: היהודי המודרני. בעקבות התערותו בתרבות האירופאית-מערבית – הן הלאומית, הן התרבותית-דתית והן הפוליטית – עומד יהודי זה, שאת הופעתו אפשר לתארך בערך באמצע-סוף המאה השמונה עשרה, מול שאלות חדשות, הנוגעות לזהותו הכפולה (יהודית/מודרנית): מיהו יהודי זה, שזה עתה יצא מהגטו? האם הוא צרפתי? גרמני? מהו היחס בין הזהות האירופאית שלו לבין זהותו היהודית-היסטורית? ובכלל, האם ניתן עוד להצדיק את קיומה של היהדות – פרטיקולריזם דתי-לאומי מתבדל – בעולם בו הערכים השולטים הם נאורות ואוניברסליות, ערכים המנוגדים תכלית הניגוד להבחנה בין "ישראל" ל"עמים"? לראשונה בתולדותיו, נדרש היהודי להשיב לשאלות אלו. בקורס המוצע, נבקש לעקוב אחר שלשה "יהודים מודרניים" – ברוך שפינוזה, פרנץ רוזנצוויג, ועמנואל לוינס – ולבחון דרכם ודרך התקופות המשתקפות בהם את היחס הדינמי של היהודי המודרני ל"אירופה". שפינוזה, או: אירופה הפוליטית-חילונית שפינוזה, שחי לפני הכינון הפוליטי המובהק של אירופה (הממוקם בד"כ בין 1789 ל-1815), הוא האב-טיפוס של היהודי החילוני. מבין שני מרכיבי הזהות שלו מעדיף יהודי זה את המרכיב המודרני. ה"מסכת התיאולוגית-מדינית", במובן זה, מהווה מסמך פרדיגמטי לבחינה מעמיקה של הזהות היהודית-חילונית. התיזות של שפינוזה על שאלת היחס שבין היעוד המטפיזי של ישראל לבין יעודו הפוליטי, על מעמדן של כתבי הקודש, ועל שאלת היחס בין "דת למדינה", הן אקטואליות מתמיד. שפינוזה, שאינו רק יורש את התרבות האירופאית אלא גם מהווה אחד מהדמויות הבולטות שעיצבו אותה, יספק כך את הצורה הראשונה של היהודי המודרני, זה שמחפש את הסימביוזה עם אירופה. רוזנצוויג, או: אירופה היהודו-נוצרית רוזנצוויג, היהודי של תחילת המאה העשרים, החליט לחזור ליהדות על סף התנצרותו. דמותו תספק לנו את צורת היהודי המודרני המתעמת עם המודרניות הנוצרית, ובמסגרתה מצדיק את קיומו של היהודי. נבקש לקרוא את "כוכב הגאולה" – יצירת המופת של רוזנצוויג – ככתב הגנה על היהדות, וכנסיון להצביע על ההכרח המטאפיזי של היהודי בכלכלת ההוויה (אצל רוזנצוויג, מקום זה בא לידי ביטוי בדיון שהוא מקדיש ליעוד המטא-היסטורי של ישראל בחלק השלישי של ה"כוכב"). רוזנצוויג מספק כך תשובה בסיסית ראשונה לשפינוזיות, תוך שהוא מפתח דיאלוג אמיתי וכנה – גם אם ביקורתי – עם העולם האירופאי. לוינס, או: אירופה שאכזבה השלב השלישי והאחרון במסע שלנו יתמקד בלוינס, ההוגה היהודי בן-זמננו. לוינס מדבר מתוך מציאות "פוסט-אירופאית" (כפי שהמודרניות הפכה בתקופתינו לפוסטמודרניות). הפוסט-אירופאיות מאופיינת במעבר מאירופה שלפני מלחמות-העולם, זו שהייתה שם-נרדף לנאורות ולשלום, ושבה הוזמנו היהודים (לפחות פורמלית) להשתתף, לבין אירופה שלאחר המלחמות, זו שהמציאות טפחה על פניה ושהביטה נכוחה במקום אליו הנאורות הובילה, בזוועות אותן הנאורות נכשלה למנוע. נוכח אירופה זו, שהרפתקאתה המודרניסטית הסתיימה בשדה הקרב ובתאי הגזים, משתנה גישתו של היהודי מן הקצה לקצה. לוינס חווה את מלחמות העולם והכיר את המציאות החדשה של היהודי במחצית השניה של המאה העשרים. ככזה, הוא יכול להעניק לנו מודל של מחשבה יהודית, שלמרות האכזבה מאירופה נזקקת עדיין להגדיר עצמה ביחס לישות זו, ולו רק על מנת להשתחרר ממנה. הטקסטים שישמשו אותנו בקורס יהיו בעיקר ה"מסכת התיאולוגית-מדינית" של שפינוזה, "כוכב הגאולה" של רוזנצוויג, והמאמרים של לוינס המקובצים בספר "חירות קשה". | |
| מועדי הבחינות: | |
| מועד א' של סמסטר ב' יתקיים ביום 23/06/2004 בשעה 12:30 | |
| מועד ב' של סמסטר ב' יתקיים ביום 28/07/2004 בשעה 9:00 | |