| גיבורי התרבות של ימה"ב במערב היו הקדושים. הם היו מדריכים רוחניים, מליצי יושר אצל האל הרחוק והמאיים וכוכבי תקשורת. המאמינים מן השורה לא הבינו את התפילות הלטיניות ואת התיאולוגיה הקתולית המסובכת הבינו עוד פחות. את סיפורי הקדושים הבינו היטב. היו בסיפורים הללו מתח ואימה, יאוש וגאולה. המאמינים צרכו אותם וסייעו לייצר אותם. אפשר היה להעריץ את הקדושים וללעוג להם, לחנוק אותם באהבה ולייחס להם את הצרכים ואת התשוקות של מעריציהם. הם היו בה בעת קרובים ורחוקים: הקדושה הייתה פתוחה לכל, ולהלכה לפחות לא היה בה יתרון לעשירים ולחזקים על העניים והחלשים. פולחן הקדושים היה הפעילות הדתית החשובה ביותר בימה"ב. איזה מין ספורים ספרו? אילו צרכים שמשו הספורים האלה? כיצד יצרו ופרקו קהילות דתיות, העלו גבורים דתיים והורידו אותם? השיעור יעסוק בשאלות הללו, בכוחות התרבותיים העצומים של הסיפור, בהבדלים בין סיפורי נשים לסיפורי גברים ובעל-טבעי כשפה חברתית וכמציאות תרבותית. |