'טימיאוס' תופס מקום מיוחד בין הדיאלוגים של אפלטון בשל היותו יצירתו היחידה שבה מתנהל דיון המוקדש לקוסמולוגיה ופילוסופית הטבע. בעזרת הסיפור המתאר את בריאת העולם ע"י השכל האלוהי מבודד אפלטון את שני הגורמים הפועלים בטבע התכליתיות הרציונלית והסיבתיות הפיזיקלית. הגישה הזאת מאפשרת לו לבחון את טיבו של כל אחד מהגורמים הללו ואת האופן שבו הם משולבים במציאות. במסגרת הדיון הזה בוחן אפלטון את המעמד הישותי של המוחש ביחס לעולם האידיאות, את מעמדה של נפש העולם ותפקידה כמקור התנועה, את מקומו ותכליתו של האדם וסוגיות מרכזיות אחרות.
|