קמו"ת

מהי הטרדה מינית?

"הטרדה מינית" (sexual harassment) הינה כל התנהגות בעלת אופי מיני של אדם אחד, שיש בה כדי לפגוע באדם אחר. הפגיעה אינה חייבת להיות מתוך מניע בעל אופי מיני דווקא.

הטרדה מינית יכולה להתבטא באופנים שונים:

• בדיבורים: רמזים, בקשות או הצעות על רקע מיני.
• באופן בלתי מילולי: נעיצת מבטים באברי גוף אינטימיים, קריצה, סימון תנועה ביד וכו'.
• בשלל אופני התנהגות: ניסיונות להשגת טובות הנאה מיניות באמצעות הבטחה לתמורה חומרית כלשהי (כגון העלאת ציון או המלצה מקצועית), לחץ ואיומים על רקע מיני, ו/או שימוש באלימות.

הטרדה מינית יכולה להתרחש בכל מקום, בתוך הבית ומחוצה לו, ובכל שעות היום, לא קיימת דמות מטריד אחידה והוא יכול להימנות לכל שכבה חברתית, מעמד או מקצוע.

כך לא קיימת גם דמות מוטרד אחידה, נשים וגברים בכל הגילאים יכולים למצוא עצמם מוטרדים ללא קשר להתנהגותם או צורת לבושם.

הטרדה מינית אינה מתרחשת רק בין זרים אלא גם בין מכרים, קרובי משפחה או זוגות נשואים.

ההתייחסות החברתית להטרדה מינית מגוונת ורבת פנים.

הקו שואף לסייע ולתמוך בכל מי שחש/ה כי נפגע/ה מהטרדה מינית.

מהי הטרדה מינית על פי החוק?

על פי החוק למניעת הטרדה מינית (1998), הטרדה מינית הינה כל אחת מחמש צורות ההתנהגות האסורות כדלקמן:

1. סחיטת אדם לביצוע מעשה בעל אופי מיני.
2. מעשה מגונה.
3. הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות. במקרה של יחסי מרות (סגל-סטודנט/ית, למשל) – אין צורך להראות אי-הסכמה.
4. התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד שאינו מעוניין בהתייחסויות האמורות. במקרה של יחסי מרות (סגל-סטודנט/ית, למשל) – אין צורך להראות אי-הסכמה.
5. התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית, בין אם הוא הראה שהדבר מפריע לו ובין אם לאו.

אי הסכמה:

ככלל אדם צריך להראות (בהתנהגות או במילים) שהוא אינו מסכים למעשה של הטרדה מינית. אך חובה זו אינה חלה לגבי המקרים הבאים:

• סחיטה.
• התייחסות מבזה או משפילה.
• ניצול של יחסי מרות בין המטריד/ה לבין המוטרד/ת
• ניצול יחסי מרות, תלות חינוך או טיפול – של קטין או חסר ישע.
• ניצול תלות במסגרת טיפול נפשי או רפואי.

במקרים אלו, גם אם לא הובעה אי הסכמה ואף אם היה שיתוף פעולה – יחשב הדבר כהטרדה מינית, זאת בשל שתי סיבות עיקריות:

1. חומרת העבירה – סחיטה, התייחסות מבזה או משפילה, ניצול יחסי מרות או תלות הם כה חמורים, הן בפגיעתם במוטרד והן בפגיעתם בחברה בכללותה, עד שהוחלט שגם אם לא הובעה אי הסכמה, יחשב הדבר כהטרדה מינית.
2. אי יכולת להביע אי הסכמה – החוק לוקח בחשבון כי כאשר קיימים בין המטריד למוטרד יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול בקטין, נמנעת יכולתו של המוטרד להביע אי הסכמה, יכולת זו נמנעת לעיתים גם בעבירות של סחיטה והתייחסות מבזה או משפילה בשל חומרתן.
   החוק מנסה לחפות על אי השיוויון הטיבעי הטמון במערכות יחסים מסוג אלו ולמנוע ניצול לרעה של עמדת כח בכך שהוא מגן על הנמצאים ב"עמדות מיקוח" חלשה יותר – הוא מניח שהתנהגויות שליליות אלו אינן רצויות, גם אם לא הובעה להן אי הסכמה מפורשת.

איך מאפשר החוק להגיב?

הטרדה מינית והתנכלות על רקע מיני מהוות התנהגות בלתי חוקית הפוגעת בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיותו ובשיוויון בין המינים. החוק מאפשר שלוש אפשרויות תגובה:

1. הליך פלילי: הטרדה מינית והתנכלות מהוות עפ"י החוק למניעת הטרדה מינית (1998) עבירה פלילית, ולכן ניתן להגיש תלונה פלילית במשטרה.
2. הליך אזרחי: הטרדה מינית והתנכלות מהוות עפ"י החוק למניעת הטרדה מינית (1998) עוולה אזרחית, שבגינה ניתן להגיש תביעת נזיקין אזרחית.
3. הליך משמעתי באוניברסיטה או במקום עבודה אחר: הטרדה מינית והתנכלות מהוות עפ"י החוק למניעת הטרדה מינית (1998) עבירות משמעת חמורות, ולכן ניתן להגיש תלונה לנציבת הקבילות לענייני הטרדה מינית, הממונה ע"י האוניברסיטה/המעביד.