סיכום מגמות
האנטישמיות בשנת 2007
בשנת 2007 ניתן להבחין במגמות מעורבות: מחד
גיסא, ירידה בפעילות האנטישמית על כל סוגיה במספר ארצות; מאידך גיסא, עלייה
באירועים האלימים, ובמיוחד בתקיפות החמורות. לעתים ניכרו שתי המגמות באותה מדינה.
ירידה במספרם הכולל של אירועים מכל הסוגים נרשמה בצרפת, בבלגיה, בגרמניה, בדרום
אפריקה, בבריטניה ובארצות-הברית. אולם בצרפת, בגרמניה, בבריטניה ובארצות-הברית
ניכרה עלייה ברמת האלימות נגד יהודים ואתרים יהודיים, שבמספר מקרים הייתה
משמעותית.
אמנם, בשנת 2007 לא
ניתן להצביע על גורם חיצוני ישיר לפעילות האנטישמית, כפי שהיוותה מלחמת לבנון
השנייה בשנת 2006, אולם מגמת העלייה באלימות האנטישמית נמשכה, כשהיא מלווה
באנטישמיות מילולית וחזותית. בסך הכול נרשמו ונותחו על-ידי המכון 632 מקרים של
אלימות וונדליזם למיניהם, אשר דווחו על-ידי מקורות שונים ברחבי העולם, ומספר זה
מהווה עלייה של 6.6 אחוזים לעומת שנת 2006, בה נרשמו 593 מקרים. אין מדובר בעלייה
מדאיגה, אולם כאשר לוקחים בחשבון את החלוקה של מספר זה בין שתי הקטגוריות של בשיטת
המעקב של המכון, ניתן לראות כי היו 57 מקרים של תקיפות אלימות במיוחד (במהלכן נעשה
שימוש בנשק, או הצתה בזדון, עם כוונה להרוג), בהשוואה ל-19 מקרים כאלה בשנת 2006,
כלומר פי שלושה. 575 האירועים האחרים היו אירועים חמורים של אלימות וונדליזם,
שכוונו כנגד אנשים, רכוש ומוסדות יהודיים. חשוב לציין, כי בכל חלוקה של אירועים
אלימים לקטגוריות יש פנים לכאן ולכאן, אך יש לקחת בחשבון שהיא בכל זאת מאפשרת
ניתוח מעמיק יותר, ושנית, שניסיון לגרום לפגיעה חמורה יכול להיכשל, ושדווקא לתקיפה
בידיים ריקות יכולות להיות תוצאות חמורות. במילים אחרות, יש להתייחס הן לתוצאה והן
לכוונה.
בשתי מדינות נרשמה
ירידה במספר האירועים החמורים, אך בשתיהן הייתה עלייה באירועים האלימים במיוחד.
בצרפת נרשמה ירידה של 51.5 אחוזים בהשוואה לשנת 2006 (47 אירועים לעומת 97); אולם,
מספר האירועים האלימים במיוחד עלה מ-2 ל-8. באוסטרליה הייתה ירידה מ-49 ל-29
אירועים חמורים, אולם נרשמו 5 אירועים אלימים במיוחד בשנת 2007 בהשוואה לאירוע אחד
בשנת 2006. באוקראינה רמת האירועים החמורים נותרה יציבה, אך בעוד שלא נרשמו כלל
אירועים אלימים במיוחד בשנת 2006, היו 4 אירועים כאלה בשנת 2007 . ברוסיה שתי
הקטגוריות שומרות על יציבות בשלוש השנים האחרונות. בגרמניה, בבריטניה ובקנדה ניתן
לראות עלייה משמעותית בשתי הקטגוריות. בגרמניה עלה מספר האירועים החמורים מ-38
בשנת 2006 ל-67 (ראו להלן עוד על חילול בתי קברות); ו-10 אירועים הוגדרו כאלימים
במיוחד בהשוואה ל-0 אירועים בשנת 2006. בבריטניה נרשמה עלייה מתונה באירועים
החמורים, מ-136 ל-141, אולם עלייה תלולה נרשמה במספר האירועים האלימים במיוחד, מ-2
ל-15. גם בקנדה נרשמה עלייה מתונה באירועים החמורים, מ-74 ל-88, אולם מספר
האירועים האלימים במיוחד עלה מ-0 בשנת 2006 ל-5 בשנת 2007.
לפי מאגר המידע של
המכון, בשנת 2007 היו בארצות-הברית 44 אירועים חמורים ו-3 אירועים אלימים במיוחד.
הדו"ח של הליגה נגד השמצה, לעומת זאת, מנה יותר אירועים בשתי הקטגוריות: 93
מקרים של ונדליזם ו-48 תקיפות של אנשים; בעוד שנראה כי הייתה עלייה במקרי
הוונדליזם (מגמה שנרשמה בשלוש השנים האחרונות), נסתמנה ירידה במספר ההטרדות. המספר
הכולל של אירועים אלימים בארצות-הברית, בצירוף עם ביטויים אנטישמיים אחרים, בעיקר
מילוליים, ירד ב-6 אחוזים בהשוואה לשנת 2006 (ראו להלן). הנתונים שלנו אודות
שבדיה, שווייץ ופולין בשנת 2007 יושלמו בקרוב.
רמת הפעילות האנטישמית
בשנת 2007 הוכיחה שוב כי בניגוד להשערות קודמות, אירועים במזרח התיכון אינם הגורם
הבסיסי לה. קהילות, כגון אלו של צרפת, קנדה ובריטניה כבר ערערו על השערות אלו
בדיווחיהן השנה ובשנה שעברה. עם זאת יש צורך במחקר ובניתוח נוספים, כמו גם בהמשך
התייעצות עם חלק מן הקהילות היהודיות. בינתיים, אנו מציעים את ההסברים הבאים למגמה
המעורבת הן של עלייה והן של ירידה בפעילות האנטישמית:
§
שיפור במעקב
ועלייה במספר הארגונים אשר הצטרפו למאמץ הדיווח, גרמו לעלייה במספר האירועים
המדווחים.
§
במדינות
המאופיינות בשיתוף פעולה הדוק יותר עם רשויות החוק ואמון בסיסי במערכת המשפט, במיוחד
בארצות המערב כגון קנדה, בריטניה, ארצות-הברית ואוסטרליה, הקהילות היהודיות
ויהודים כפרטים נכונים יותר לדווח על אירועים לשלטונות המקומיים ולמוסדות
הקהילתיים היהודיים. אולם, גם במדינות הללו, ובוודאי במדינות אחרות, כגון רוסיה
ואוקראינה, בהן ההתקפות נגד אנשים נוטות להיות ספונטניות ובלתי סדירות, מעדיפים
הקורבנות, לעתים קרובות, שלא לדווח על האירוע מכיוון שאין בידיהם מידע מספק אודות
התוקפים או שאינם בטוחים שהשלטונות ישקיעו את המאמצים הדרושים להעמידם לדין. לכן
ניתן לשער כי מספר האירועים האנטישמיים הוא בפועל גבוה יותר.
§
ירידה קטנה
במספר ההתקפות הפיזיות נגד יהודים נרשמה בשנת 2007, לראשונה בשנים האחרונות (255
לעומת 270 בשנת 2006). חלק מן הקורבנות הותקפו בבתי ספר או במקומות העבודה, אבל
רובם היו יהודים בדרכם אל מוסדות יהודיים או ביציאתם מהם, וניתן היה לזהות שהם
יהודים. בברלין, לדוגמא, בה בולטת נוכחותם של חסידי חב"ד ויהודים דתיים
אחרים, עלתה שכיחות התקיפות בשנים האחרונות. מגמה דומה ניתן לראות בבריטניה,
בקנדה, באוסטרליה, בצרפת ועוד. פגיעה במרכזים קהילתיים ובבתי ספר ברחבי העולם פחתה
השנה במידה ניכרת (62 לעומת 94 בשנת 2006), במיוחד במדינות בהן גבר שיתוף הפעולה
עם השלטונות והם סיפקו הגנה טובה יותר; עם זאת, נרשמה עלייה חדה בחילול בתי קברות,
אנדרטאות ומפעלי הנצחה, עליהם קשה יותר להגן (141 לעומת 91 בשנת 2006).
§
לעתים
קרובות צוין כי אנטישמיות משקפת את ערכיה של החברה ואת יחסה למיעוטים שבתוכה. אכן,
השוואה בין נתוני המכון לבין אלו של גופי מעקב אחרים, כגון הרשות לזכויות יסוד (FRA – זרוע המעקב של האיחוד האירופי שממוקמת בווינה)
מצביעה על מתאם בין רמת הפשיעה הכללית לבין תקיפות אנטישמיות, העשוי להסביר את
העלייה בתקיפות החמורות. לאחרונה נצפה גם מתאם בין רמת האיסלאמופוביה לבין רמת
האנטישמיות. במילים אחרות, נראה שמתחים חברתיים וכלכליים פנימיים במדינה מסוימת
גורמים לעלייה או ירידה בגילויים האנטישמיים; מתאם מסוג זה אנו מוצאים באחדות
מארצות אירופה. בקנדה, לווה דיון סוער בשנת 2007 בשאלת ה"התקבלות
הסבירה" (ראו להלן) בעלייה באלימות האנטישמית. יחד עם זה, נרשמה בקנדה ירידה
בהתקפות על מוסדות יהודיים, המאובטחים לאחרונה בצורה טובה יותר על-ידי השלטונות
המקומיים. בנוסף, יש לציין גם כי רוב רובה של האלימות האנטישמית אירעה במערב
אירופה ובמרכזה, בהן הנוכחות ההולכת וגדלה של מיליוני מהגרים וצאצאיהם מהווה מקור
להתגברות המתח והתסיסה.
§
לאור האמור
לעיל, ממשלות, גופים בינלאומיים וארגוני זכויות אדם ניסו בחמש השנים האחרונות לרסן
את האנטישמיות. שורה של כנסים, סמינרים ותוכניות חינוכיות התקיימו, גובשו הגדרות,
והתבררו מספר תביעות חשובות בבתי משפט באירופה (ראו להלן). אולם, נראה כי קיימת
סתירה בין המגמה המצביעה על עלייה במחויבותם ובמעורבותם של גופים רשמיים לבין
המגמה המצביעה על עלייה באלימות האנטישמית. אכן מאמציהם של הגופים הרשמיים עדיין
לא השפיעו בצורה משמעותית, אם כי ייתכן שהירידה במספר הכולל בחלק מן המדינות מבשרת
שינוי.
כפי שהודגש בכל הדו"חות שלנו, מספרים
ונתונים עובדתיים, חשובים ככל שיהיו, מספקים את הקווים הכלליים, אולם דרושה גם
הקשבה לטון שעושה את המוסיקה. בהקשר זה, יש לציין שני היבטים המאפיינים את שנת 2007.
הראשון הועלה על-ידי חוקר האנטישמיות הדגול לאון פוליאקוב בהקדמה לספר היסוד
"ההיסטוריה של האנטישמיות" (לונדון, 1974). האם ייתכן, הוא שאל, כי
אזכור חוזר ונשנה של אירועי העבר מעורר למעשה איבה ועוינות? האם הבלטת הביטויים
האנטישמיים מעודדת את המשכיותם, בשל תשומת הלב שהיא מסבה לאנטישמים ולקיצונים
בימינו? (כרך 2, עמ' 8-7). שאלותיו של פוליאקוב אינן פחות רלבנטיות כיום, כאשר
המאמצים לריסון האנטישמיות, המאבק נגד הכחשת השואה ולימוד תולדות השואה מקבילים
למגמת העלייה בגילויים האנטישמיים למיניהם. סתירה זו מציגה בעיה מהותית אשר יש
להגדירה תחילה ולאחר מכן לנסות ולפתור אותה בעתיד הקרוב.
ההיבט השני מתייחס
למעמדם של מדינת ישראל והיהודים כיום. התהליך שהחל באינתיפאדה השנייה בשנת 2000
וועידת דרבן בספטמבר 2001 הגיע ככל הנראה לשיאו בשנת 2007. ישראל נחשבת באופן חד
משמעי למקור הרוע והתגלמותו בעולם. המדינה, אזרחיה ותומכיה היהודים בעולם מושווים
ללא הרף לנאצים, ולעתים מוקעים כנאצים של ימינו. הוקעה זו מתבטאת לעתים במונחים
אנטישמיים, דבר הזוכה לאחרונה להכרה גוברת על ידי גופים בינלאומיים. פר אולמרק,
סגן ראש הממשלה ושר העבודה של שבדיה לשעבר, ומייסד הוועדה נגד אנטישמיות בשבדיה,
תיאר לעתים קרובות תופעה זו כהתייחסות לישראל כאל "היהודי בין העמים".
דעה זו רווחת בחוגים רחבים, כולל אינטלקטואלים ואנשי אקדמיה במדינות רבות, אך אין
תמימות דעים לגבי ראייה כזו של ישראל והעם היהודי, והשאלה הבוערת כיום היא כיצד
לפשר בין שתי הגישות. שאלה זו מצטרפת לשאלה הבוערת האחרת שצוינה כאן, כיצד לקרב
בין שתי התופעות המקבילות של מאבק באנטישמיות מצד אחד ואלימות פיזית ומילולית מצד
שני. ניתן לקוות שהירידה הכללית בפעילות האנטישמית שנרשמה בשנת 2007 במספר מדינות
הינה סימן מעודד שידרבן את כל הנוגעים בדבר לפעול במרץ רב יותר בכיוון זה.
