מספרם הכולל של האירועים האנטישמיים האלימים שנרשמו בשנת 2005 היה נמוך באופן משמעותי מזה של שנת 2004 (406 בהשוואה ל-501). עם זאת, היה זה המספר השני בגודלו מאז 1989, והוא נבע  משילוב של תסכול חברתי, דעות קדומות אנטי-יהודיות ורגשות אנטי-ישראליים חריפים שבאו לידי ביטוי באלימות נגד יהודים ורכושם. המגמות, שבלטו ב-2004, השנה הקשה ביותר זה שנים מבחינת הגילויים האנטישמיים, ממשיכות להתקיים, אך מותירות מקום לתקווה. בדו"ח ובניתוח שלנו מ-2004 עמדנו על שתי תופעות מקבילות: אלימות נגד יהודים, רכושם ומוסדותיהם, מצד אחד, ומאמצים של ארגונים בינלאומיים ואזוריים לפרסם הצהרות, לכנס ועידות ולהקצות משאבים ליעדי חינוך ושיטור, מצד שני. ייתכן שניתן לראות בירידה באירועי האלימות ב-2005 סימנים ראשונים של השפעתם המצטברת של מאמצים אלה. ארגונים כמו הוועדה האירופית נגד גזענות ואי-סובלנות (European Commission against Racism and Intolerance - ECRI), מרכז האיחוד האירופי למעקב אחר גזענות וקסנופוביה (European Union Monitoring Center against Racism and Xenophobia - EUMC), האו"ם, כמו גם   ראשי כנסיות, אנשי ציבור ופוליטיקאים פרסמו הצהרות פומביות נגד האנטישמיות, חיפשו לה הגדרה ממצה, הגבירו את החקיקה נגדה, עצרו מכחישי שואה, ביקשו מחילה מן העם היהודי וציינו 60 שנה לשחרור אושוויץ. תקופת השקט היחסי בסכסוך הישראלי-פלסטיני, המהווה תכופות גירוי לאירועים אנטישמיים, תרמה אף היא לירידה זו.

 

אך למרות שהאלימות ירדה מבחינה מספרית, ממשיכה להתפשט תופעת ההתקפות המילוליות מכל הסוגים – קריקטורות, נאצות, חרמות, האשמות נגד יהודים וישראלים והשוואתם לנאצים. גם אם לא כל הגילויים האלה מדווחים וקשה לכמת אותם, נראה  כי הם התרבו בקרב אינטלקטואלים, בתקשורת ובדעת הקהל ( כמו למשל בבריטניה, באוקראינה ובקנדה) ובקרב ראשי מדינות ופוליטיקאים (באיראן ובוונצואלה, לדוגמה). ההיבט המדאיג ביותר הוא הרעיון שישראל, או אף העם היהודי כולו, אינם צריכים להתקיים.הכחשת השואה ספגה מספר מהלומות, כתוצאה ממעצרם של דובריה המובהקים. יתר על כן, מספר האירועים הגדול לציון 60 שנה לשחרור אושוויץ תרם להעלאת רמת המודעות לשואה בדעת הקהל העולמית. עם זאת, רבים בעולם, כפי שסקרים מראים, עדיין חסרים ידע בסיסי על השואה. נוסף לכך, ההכחשה ממשיכה  לשמש מכשיר פוליטי, במיוחד בעולם הערבי והמוסלמי, וקודם כל באירן,  בידי נשיאה הנוכחי מחמוד אחמדינג'אד. הרטוריקה המתלהמת שלו הקושרת בין הכחשת השואה לבין אי הכרה בזכות קיומה של ישראל, זכתה, למרבה הצער, לתומכים רבים באירופה ובעולם הערבי.

 

תקריות אלימות וגילויים אנטישמיים אחרים פחתו מעט בקנדה ובארה"ב, ויותר בצרפת, בה נרשמה ירידה של 48 אחוזים בהשוואה ל-2004. בבריטניה, למרות שמספר האירועים האנטישמיים הכולל ירד  ב-14 אחוזים, מ-532 ב-2004 ל-455 ב-2005, נותרו נתוני האלימות הפיזית ומעשי הוונדליזם באתרים וברכוש יהודי בערך ברמה הקודמת. בקנדה, בצרפת ובבריטניה נרשם המספר השני בגודלו מאז שהחל המעקב אחרי אירועים אנטישמיים. המספר כמעט הוכפל בארגנטינה וההתקפות האנטישמיות באוקראינה נעשו אלימות יותר. כפי שציינו בדו"חות קודמים, המספרים, למרות חשיבותם, אינם משקפים את התמונה במלואה. אופיים של האירועים הוא הקובע. ואמנם, שנאה וברוטליות אפיינו את התקריות ב-2005, שבוצעו בדרך כלל  בידי מהגרים מוסלמים צעירים, שפעלו באופן ספונטני ועצמאי, וימנים קיצונים, שהפגינו את שנאתם לזרים וליהודים.

  

לבסוף, נראה כי השילוב בין דיונים אקדמיים אנטי-ישראליים ורגשות אנטי-אמריקניים ואנטי-ציוניים במערב אירופה ובצפון אמריקה, וכן במדינות דרום אמריקניות ובמדינות מוסלמיות חיזק אצל יהודים וישראלים תחושה שהם נתונים תחת התקפה פיזית ומוסרית. מצד שני,  הפעילות המוגברת ללימוד לקחי העבר כתשתית לשיפור המצב בהווה, מהווה מקור עידוד.

 

סקירה כללית

מבוא  

ב-1 בנובמבר 2005 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה היסטורית, לקבוע את ה- 27 בינואר, יום השחרור של מחנה אושוויץ ב-1945, כיום הזיכרון לשואה. הצעת ההחלטה, שהוגשה על ידי שגריר ישראל באו"ם במושב ה-60 של העצרת, והייתה יוזמה משותפת של ארצות הברית, אוסטרליה, קנדה, רוסיה וישראל , נתקבלה פה אחד. זו הייתה הפעם הראשונה שהצעה ישראלית התקבלה באו"ם מאז הקמתו. בדבריו בפני העצרת הכללית ב-24 בינואר במושב המיוחד, הראשון מסוגו, לציון 60 שנה לשחרור אושוויץ ושאר מחנות המוות הנאציים, ציין המזכ"ל קופי ענאן שהאו"ם נוסד מאפר השואה. ענאן הדגיש שרצח יהודי אירופה הביא להשמדתה של  "ציוויליזציה שלמה", ובשל השואה העולם מחויב, בין שאר משימותיו, למאבק באנטישמיות. "עלינו לעמוד על המשמר ביחס לכל התעוררות של אנטישמיות ולהיות מוכנים לפעול נגד צורותיה החדשות הצצות היום", אמר ענן.

בניגוד להצהרתו של ענאן נשמעו במקומות אחרים בעולם הצהרות קיצוניות הממשיכות להכחיש את השואה ולהשמיץ את העם היהודי, וזאת מפי מנהיגי מדינות, חברי פרלמנט ואנשי אקדמיה. בנאום שנשא ב-10 בדצמבר בפני  הוועידה האסלאמית, הצהיר נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד  שיש להעביר את ישראל לאירופה. מספר מדינות אירופיות, אמר, טוענות שהיטלר שרף שישה מיליון יהודים, וכל היסטוריון או פרשן המעז להפריך קביעה זו מגונה ונרדף. אם האירופים חשים רגשי אשמה, המשיך, שיתכבדו ויקצו משטחיהם בגרמניה או אוסטריה ליישוב הישראלים. שבועות ספורים קודם לכן, קרא אחמדינג'אד לחיסול ישראל בכינוס על הציונות שנערך בטהראן.

ברוסיה הוגשה בינואר 2005 תביעה למשרד התובע הכללי של המדינה חתומה על -ידי 500 איש, ובכללם עורכי עיתונים, אינטלקטואלים ו-19 נציגי הפרלמנט (הדומא), לחקור ארגונים יהודיים במדינה בגין פעילות קיצונית ולאסור עליהם לפעול. התביעה מתארת את היהדות כאנטי-נוצרית ומחייה את המוטיב האנטישמי של עלילת הדם. בסתיו 2005 כבר היו 15,000 חתימות על התביעה.

באוקראינה, כתב גאורגיי  שצ'וקין ((Shchokin , נשיא האקדמיה הבין-אזורית לניהול כוח אדם (Inter-Regional Academy of Personnel Management), שהעול היהודי-בולשביקי העיק על אוקראינה 70 שנה וגרם למיליוני קורבנות. ב-2005 הייתה האקדמיה, המוסד הלא ממשלתי להשכלה גבוהה הגדול ביותר במדינה, שלומדים בה כ-50,000 סטודנטים,  המקור העיקרי של תסיסה ותעמולה אנטישמית.

בבולגריה, ביוני 2005, פרסמה מפלגת "אתאקה" (התקפה) הלאומנית, המפלגה הרביעית בגודלה במדינה, רשימה  של 1,500 יהודים בולגרים באתר הבית שלה. הרשימה הופיעה תחת הכותרת: "גזע מסוכן ונגוע במגפה ובצרעת, שראוי היה שיושמד מאז היווצרותו".

בוונצואלה, פוליטיקאים ועיתונאים הקשורים במפלגתו של הנשיא הוגו צ'אווס, השתמשו בשואה כדי לתקוף הן את ישראל והן את הקהילה היהודית המקומית, תוך השוואתה לטרגדיה הפלסטינית או תוך הכחשתה. ביקורת נתמחה על צ'אווס עצמו עקב השימוש במוטיבים מן המקורות הנוצריים האנטי-יהודיים המסורתיים, כמו "היהודי הנודד" והאשמת היהודים במעורבות בצליבתו של ישו. אינטרס  הנפט של ונצואלה תרם, ללא ספק, להקצנת הרטוריקה של מנהיגי ציבור בוונצואלה, בנימה שאינה נופלת בחומרתה מהתבטאויותיהם של המנהיגים האיראנים.

 

 

 

מגמות באלימות האנטישמית

רמת האלימות האנטישמית (בכלל זה תקריות של אלימות, חמורה וונדליזם והתקפות באמצעים אלימים ) ב-2005 ירדה באופן משמעותי לעומת 2004, מ-501 מקרים ל-406. ניתן להסביר את הירידה 2005 ברגיעה היחסית בסכסוך הישראלי-פלסטיני, שלמרות שאין הוא הסיבה העיקרית, הוא מהווה לעיתים תכופות גורם מעורר לאירועים האנטישמיים; ו/או בצעדי חינוך, ביטחון ואכיפה טובים יותר. עם זאת, הייתה זו הרמה השנייה במעלה שנרשמה מאז 1989 (ראו נספח).

ניכר הבדל ברור במגמות בשני סוגי  האלימות המחייבים הסבר. בעוד שמספר התקריות של האלימות  והוונדליזם הוכפל מסוף שנת 2000  עד 2004 ו-2005,  התקפות תוך שימוש באמצעים אלימים פחתו במיוחד מאז 2002 ל-15 בלבד ב-2005 – הנתון הנמוך ביותר מאז סוף שנות ה-80, דבר המצביע על מקריותן של רבות מן התקריות האנטישמיות:  ניתוח של המקרים הרבים מראה  כי התקריות האלימות  היו ספונטניות ובלתי מתוכננות מראש, ורוב מבצעיהן לא השתייכו לקבוצה אידיאולוגית מאורגנת כלשהי הזוממת לתקוף יהודים. נראה כי המתחים החברתיים-כלכליים במערב אירופה, בה מתבצעות רוב  התקריות, ממלאים תפקיד חשוב בהתנהגות המבצעים והם מנצלים הזדמנויות הנקרות   בדרכם כדי לממש את דעותיהם הקדומות ואת תסכולם.

העלייה המתמדת ברמת האלימות האנטישמית בצרפת מאז שנת 2000 הגיעה לשיאה ב-2004 ב-104 תקריות. 72 התקריות שנרשמו ב-2005, שהשתוו לנתון מ-2003, מהוות המספר השני בגודלו ב-15 השנים האחרונות. ב-1999, לשם השוואה, שנה לפני פרוץ הגל האנטישמי באירופה, היו בצרפת 14 תקריות אלימות בלבד. באשרו את נתוני משרד הפנים הצרפתי, המצביעים על ירידה של 48 אחוזים באירועים האנטישמיים מכל הסוגים (504 ב-2005 לעומת 974 ב-2004), הדגיש קרי"ף, הארגון היהודי המוביל בצרפת, שמספר האירועים האלימים נגד יהודים  עדיין גדול פי עשרה מזה של 1990. ניתן להסביר את הירידה בגילויים האנטישמיים ב-2005  במספר גורמים ביניהם: פעילות חינוכית מוגברת, אכיפת חקיקה נגד שנאה, והעדר "אירועים מאיצים" במזרח התיכון. עם זאת, הרמה הגבוהה עדיין של אלימות אנטישמית ב-2005 מעידה על כך  שהסיבות המרכזיות  לפרוץ גל האנטישמיות בשנים האחרונות המשיכו לעורר גם בשנה זו  את הפעילות האנטי-יהודית: התסכול החברתי השתלב עם דעות קדומות אנטי-יהודיות ורגשות אנטי-ישראליים חריפים והתפרץ בגילויי אלימות נגד יהודים ורכוש יהודי.

למרות הירידה במספר התקריות האלימות החמורות, דפוס התקריות בצרפת ב-2005 מצביע על רמה גבוהה של שנאה אנטישמית  שכוונה באופן אקראי נגד קורבנות יהודים. "יש לנו יהודי" קרא בצהלה אחד התוקפים של יהודי צרפתי תוך שהוא דוקר אותו בסכין ברחוב בליון באמצע פברואר. הגברים שתקפו את הצעיר היהודי הואשמו בניסיון לרצח. שבוע קודם לכן בתחנת הרכבת התחתית שארפן בווילרבאן גרמה קבוצת צעירים פצעי ראש קשים ליהודי תוך שהם צועקים "יהודים לתאי גזים." בפריס, שלושה בקבוקי תבערה נזרקו על בית ספר יהודי ביולי ובאמצע פברואר צוירו הסיסמאות "דפוק את היהודים" ו"שרוף את היהודים" על קירות בית כנסת.

בניגוד לשנים -2003 - 2004 הייתה ב-2005 רמת האלימות בבריטניה גבוהה מזו שבצרפת. על פי הארגון לביטחון הקהילה בבריטניה (Community Security Trust), חלה אמנם ירידה במספר האירועים האנטישמיים הכולל בבריטניה מ-532 ב-2004 ל-455 ב-2005, אך הנתונים  על האלימות הפיזית ומעשי ביעדים וברכוש יהודי נותרו באותה רמה. יתר על כן, 2005 הייתה השנה השנייה ברציפות שהתקפות פיזיות אלימות על יהודים עלו על מספר ההתקפות על רכוש, ומספרם הכולל של האירועים היה השני בגודלו בהתאם למגמת עלייה ארוכת טווח שהסתמנה מאז 1997. לדוגמה,  בסטאמפורד היל בלונדון בוצעו החל מסוף 2004 התקפות אלימות נגד יהודים אורתודוכסים. חברי הכנופיות תקפו את קורבנותיהם באמצעות מוטות מתכת.

במדינות מערביות אחרות, כמו הולנד, שבדיה ובמיוחד בלגיה, שהיו עדות לעלייה ניכרת בתקריות האלימות בשנתיים האחרונות, ניכרה ירידה יחסית ב-2005. עם זאת, ב-7 במאי 2005 חמישה בקבוקי תבערה הושלכו על בית כנסת במחוז אנדרלכט בבלגיה וגרמו לשריפה שכובתה כעבור 45 דקות והסבה נזקים לרצפה ולכיסאות. ב-14 באפריל, הותקף צעיר יהודי בבריסל על-ידי שני פרחחים, שצעקו לעברו "יהודי מלוכלך" ו"יאהודי". בשויץ, בלוגנו,   נזרקו בלילה אחד במרץ בבקבוקי תבערה  על בית כנסת ועל חנות בגדים בבעלות יהודית.  עלייה באלימות האנטישמית ובמעשי ונדליזם הייתה גם בדנמרק. כמו בצרפת ובבריטניה, מוסלמים או אנשים ממוצא ערבי או אפריקני היו מעורבים בחבלות ברכוש יהודי ובגידופים, איומים והתקפות על יהודים בודדים. 

על-פי עדות הקורבנות במדינות שונות במערב אירופה, נראה כי דור המהגרים הראשון והשני, רבים מהם מוסלמים, ממשיכים למלא תפקיד מרכזי באלימות שבוצעה נגד היהודים, במיוחד בנוסף, כמו בשנים עברו, עמדו ניאו-נאצים והימין הקיצוני המסורתי מאחורי מקרים רבים של אלימות, התנהגות פוגעת, איומים וונדליזם. על-פי הארגון לביטחון הקהילה בלונדון, מתוך 168 אירועים מכל הסוגים ב-2005 שבהם נמסר תיאור פיזי של המבצעים, 85 היו לבנים, 2 מזרח אירופים, 27 שחורים, 30 אסיאתים ו-19 בעלי חזות ערבית. מכאן שב-52 אחוזים מהמקרים – הרוב – היו מעורבים לבנים. במנצ'סטר, למשל, הותקפה משפחה יהודית שהלכה ברחוב על-ידי שלושה לבנים, שצעקו לעברם קללות אנטישמיות והלמו בפרצופו של האב. ימנים קיצונים עמדו, ככל הנראה, מאחורי חילול בתי קברות יהודיים, בתי כנסת ואתרי זיכרון באירופה. בבריטניה, למשל, צוירו סמלים נאציים על גבי 12 מצבות בחלקה היהודית בבית העלמין אלדרשוט בהמפשייר; דלת המוזולאום של משפחת רוטשילד נופצה ורוססה בכתובות נאציות, וביוני כמאה מצבות חוללו בבית העלמין היהודי ווסט האם. בצרפת צוירו בראשית נובמבר צלבי קרס על 20 קברים יהודיים בבית הקברות של רמירמון, ובשווייץ רוססו הכתובות "הייל היטלר" ו"גזים ליהודים" על אתר הנצחה לשואה ועל קירות בית הכנסת הגדול בג'נבה ב-16 באפריל. כמו בעבר,  ניאו-נאצים וימנים קיצונים עמדו גם מאחורי חילול בתי קברות בגרמניה. 36 אירועי הוונדליזם בבתי קברות ובאתרי הנצחה יהודיים בגרמניה היוו את המספר הגדול ביותר באירופה.

עלייה מתמשכת במספר התקריות האנטישמיות האלימות נרשמה בשנים האחרונות גם בקנדה, בעיקר כתוצאה ממעורבות גוברת של מהגרים, רבים מהם מוסלמים או ממוצא ערבי, בפעילות שטנה נגד יהודים. ב-2005 הצביעה הליגה לזכויות אדם של בני ברית קנדה, העוקבת אחרי אירועים אנטישמיים בקנדה, על ירידה שולית של 3.3 אחוזים באירועים האנטישמיים לעומת 2004, ובכלל זה בתקריות האלימות ובמעשי ונדליזם. אכן, על פי הסיווג שלנו חלה 

ירידה באלימות הפיזית נגד יהודים, ובמעשי וונדליזים ברכוש ובאתרים יהודיים מ-54 ב-2004

ל-44 ב-2005

ייתכן אמנם שהעדר "אירועים מאיצים" במזרח התיכון גרם לירידה זו, אך דפוסי התקריות בארבע השנים האחרונות נמשכו, ושילוב של תסכול חברתי, דעות קדומות ותעמולה אנטי-ישראלית קיצונית ממשיכים ללבות אלימות נגד יהודים בקנדה. במקרים אחדים הותקפו יהודים אחרי שנשאלו אם הם יהודים. במונטריאול בחודש מאי, הוטרדה אישה בעלת חזות יהודית בקריאות גנאי ואף הוכתה בגבה כאשר חלפה על פני קבוצת נערים, ורב מקיצ'נר/ווטרלו הותקף כשטייל ברחוב עם משפחתו. בנוסף, נרשמו מקרי ונדליזם בבתי כנסת, מרכזים קהילתיים, בתי קברות, רכוש יהודי פרטי בטורונטו, באוטווה, בקלגרי, באדמונטון ובונקובר.

ב-2005, כמו בשנים האחרונות נמשכה באוקראינה העלייה במספר האירועים האלימים ובחומרתם.  את ההחמרה  יש לראות על רקע ההפצה הגוברת של תעמולה אנטישמית בכלל באוקראינה ואת הפעילות האנטישמית במתבצעת בין כותלי "האקדמיה הבין-אזורית לניהול כוח אדם" (MAUP) בפרט. באחד האירועים האלימים החמורים ביותר שהתרחשו השנה באוקראינה, תקפו 10 גלוחי ראש, מצוידים בשברי בקבוקים, מקלות וסכינים, בחורי ישיבה יהודים במעבר תת קרקעי  במרכז קייב.  מרדכי מולוז'נוב בן 28 נפצע אנושות. תלמידי ישיבה אחרים  דיווחו  על התקפות קודמות של גלוחי ראש באותו מקום.  שלושה חשודים נעצרו. אחד מהם, שהודה במעשה, גילה לחוקרים כי הוא משתייך לקבוצה של גלוחי ראש התוקפת את בחורי הישיבה רק מפני שהם יהודים.  באירוע נוסף באפריל הוכה  הרבי של ז'יטומיר שלמה וילהלם על ידי שלושה תוקפים ברחובות העיר. בספטמבר הוכו אזרחים  ישראלים, רבי מיכאל מניס ובנו, בשלשלאות ואמצעי אלימות נוספים. במהלך התקיפה צעקו התוקפים סיסמאות נאציות.